בְּסוֹף הָעֲלִיָּה, לִפְנֵי הַכְּנִיסָה לַחֶדֶר הַיְּמָנִי
בָּנִיתִי לִי ממ"ד בְּגֹדֶל בֵּינוֹנִי.
כָּל מָה שֶׁמַּדְאִיג, מַטְרִיד וְגַם כּוֹאֵב אֲסַדֵּר אֶחָד־אֶחָד בְּתוֹךְ ממ"ד הַלֵּב.
אַקְפִּיד גַּם לְהַכְנִיס כְּאֵבִים בְּדִיעֲבַד
וְדֶלֶת הַפְּלָדָה תִּנַעֵל לָעַד.
אֲזַי בְּחַדְרֵי לִבִּי, תִּשְׁכֹּן רַק נֶחָמָה וְלֹא יִהְיֶה שָׁם זֵכֶר לְפַחַד וְאֵימָה
גַּם שְׁתֵּי הָעֲלִיּוֹת, יָפוֹת וּנְקִיוֹת יְקַדְּמוּ יְמוֹת שָׁלוֹם כִּי דַּי לַמִּלְחָמָה.
הכותבת היא סבתא לשני חיילים
