איך אשכח את מסע נעוריי?
הלוא שנות דור עברו והשק על כתפי כבד הוא מנשוא, עם רבות השנים.
מימים עוד בוססתי בשדות עמק ירוקים עת זרעתי והפרחתי אדמת מולדת,
הכלניות המשיכו לפרוח, גם החצב בא עם הסתיו.
אני אוהב אותך, ארץ מולדת.
מה הם חיינו ומה התוחלת?
נשבענו, נדרנו, שלא עוד לא דמינו יהיו הפקר, נתנו מבטינו אלי אופק.
מחומה ומגדל עד בואנו הלום, מחרמש ומגל הגשמנו חלום.
אל לנו לרגע לנפוש ולנוח, ימים קשים היו ועוד יבואו.
אין לנו ארץ אחרת. אין עוד מפלט בעולם.
רק כאן, בארץ מולדת
