הרגע הכי זכור מהקריירה של החלוץ מריו באלוטלי היא חשיפת החולצה עם הכיתוב "למה תמיד אני?" כהתייחסות לשערוריות שרדפו אחריו. בשער הבא שתכבוש בית"ר ירושלים, הכובש צריך לחשוף חולצה שעליה יכתוב "למה תמיד בית"ר?" גם עכשיו, באמצע המלחמה, בית"ר מתנהגת כמו בית"ר. אין כדורגל? לא נורא, מישהו כבר ידאג ליצור סערה חדשה.
אפשר להניח שכל הקבוצות עסוקות במו"מ על קיצוצים בשכר, אבל רק אצל בית"ר זה הגיע למצב שבו כל המועדון מוצא לחל"ת. ברק אברמוב צודק - השחקנים הבכירים צריכים להסכים לקצץ בשכרם לאור אובדן ההכנסות הצפוי. לא צריך לדאוג להם, הם יישארו אנשים מאוד עשירים גם אחרי הקיצוץ. מצד שני, גם השחקנים צודקים. כנראה שברק אברמוב בא בדרישות מוגזמות, וגם הגישה האגרסיבית שלו לא עוזרת. הם בוודאי אומרים לעצמם שמי שמתנהג כך בימי משבר הוא אדם שיכול לנטוש בכל רגע ולכן אי־אפשר לנהל איתו מו"מ. כל המשבר הזה מנוהל בצורה עקומה, כמו שקורה בבית"ר ירושלים בדרך כלל בימי שגרה.
הבעיה היא שאנחנו לא בימי שגרה, ושוב צריך לכתוב את הקלישאה: שום דבר לא יהיה אותו דבר אחרי 7 באוקטובר. שחקני בית"ר ואברמוב לא חושבים על האוהדים. לא מספיק שהם במילואים או רצים למקלטים, עכשיו הם גם צריכים לדאוג ממצב הקבוצה שלהם? זה לא הוגן כלפיהם. מגיע לאוהדי בית"ר לדעת, כמו שמגיע ליתר האוהדים לדעת, שהקבוצה תחזור לשחק והכל יהיה בסדר.
אברמוב והשחקנים צריכים להחליט שהם מפסיקים עם השטויות ומשחקי האגו המיותרים בימים הללו. אין שום בעיה עם ניהול מו"מ על שכר, אבל תעשו את זה בשקט ובצניעות, בלי לפגוע באוהדים, בלי איומים על הפסקת פעילות, ובלי מעורבות של התקשורת. כולם יודעים שבסופו של דבר המשבר הזה יגיע לפתרון, כי אין ברירה אחרת. לא יקרה מצב שבו בית"ר לא תעלה לשחק, אף אחד לא ייתן לזה לקרות. אז בבקשה תשבו בחדר סגור (ונעול, לא רוצים לשמוע אתכם בכלל, ולא רוצים לקרוא על חילוקי דעות) ותפתרו את העניין כמו אנשים מבוגרים.