כשארה״ב התעוררה בבוקר 7 באוקטובר, הטבח בעוטף עזה היה בעיצומו ופיסות המידע, האמיתי והמזויף, זרמו במהירות. כבר ב־2 בצהריים של אותה שבת מסר הנשיא ג׳ו ביידן הודעה ראשונה, הבהיר כי הממשל שלו ״עומד עם ישראל״ והבטיח תמיכה מוחלטת וחסרת תנאים. שלושה ימים אחר כך, במה שהיה כנראה הנאום הכי פרו־ישראלי שנשמע אי פעם מהבית הלבן, חזר ביידן על אותן הבטחות ומאז הוא גם מקיים אותן.
אבל מאז גם עבר חודש. עיקר הוויז׳ואל שמגיע עכשיו לביתו של האמריקאי הוא תמונות של מבנים הרוסים, בתי חולים קורסים ופלסטינים בוכים בעזה. גם תקשורת המיינסטרים, שעמידה לצד ישראל היא אינסטינקט מיידי שלה, מתחילה לשאול שאלות לגבי הפגיעה באזרחים.
דעת הקהל האמריקאית, ברובה, עדיין תומכת בישראל, וכמוה גם האליטות - מהקונגרס, דרך מעצמות הייטק ועד חברות עורכי דין גדולות שמאיימות לא להעסיק סטודנטים שמשתתפים בהפגנות פרו־פלסטיניות - אבל אפשר להרגיש את הנגיסה בתמיכה הזו. המראות המטרידים במיוחד הם מקמפוסים באוניברסיטאות עילית, והטרנד הבלתי נסבל של תלישת תמונות חטופים. גם אם בתמונה הגדולה מדובר במקרים ספורדיים שמתעצמים פי כמה וכמה דרך המדיה החברתית, הם עדיין מעידים על מגמה. אלה לא דברים שראינו בעבר. אף אחד לא תלש תמונות של נעדרים אחרי 11 בספטמבר, וההפגנות נגד ישראל בקמפוסים - מראה שכיח ב־20 השנים האחרונות - בדרך כלל לא כללו קריאות בוטות למחיקת ישראל. עכשיו זה קורה בלי שום חשש או בושה.
ביידן ידע שהצ׳ק הפתוח הפומבי לישראל יעשה לו צרות בתוך המפלגה, אבל הוא בוודאי מופתע מכמה מהר זה קרה. עכשיו יש שתי אפשרויות: או שהאמריקאים יתרגלו, כמו בסיבובים הקודמים, לתמונות מעזה ויחזרו להתעלם מהן. או שכל יום כזה רק יגביר את המתח ברחוב ואת הלחץ על ביידן. פעם אפשר היה להיות בטוחים שהאפשרות הראשונה תתממש. היום כבר לא.
בגרמניה המצב דומה, אבל. חודש לאחר הטבח בעוטף עזה, מסתבר שהאירועים בישראל היוו עוד פלטפורמה להוכחת הקרע בחברה הגרמנית. התגובה הראשונה במדינה הייתה הלם מוחלט לתמונות והעדויות מהטבח ועמידה בלתי מסויגת לגבי הזכות של ישראל להגן על ביטחונה. זה היה הקונצנזוס. אלפים הגיעו להפגנות תמיכה בישראל ובחטופים.
אבל ככל שנמשך המבצע הצבאי של ישראל בעזה, ככה התחילו קולות האופוזיציה שאותם השמיע רוב מוחלט של גרמנים בעלי רקע הגירה מארצות מוסלמיות. הם התאספו במאות ואלפים בניגוד לחוק, התעמתו עם המשטרה תוך שימוש בחזיזים וזריקת אבנים וקראו לחיסולה של ישראל.
רוב מכריע עדיין תומך בישראל, אבל חלקים מסוימים בחברה הגרמנית, בעיקר עולם התרבות והאמנות, כבר מפגינים נגד ישראל. מה שבטוח הוא הדרישה הגרמנית, כפי שבאה לידי ביטוי בווידיאו הוויראלי של סגן הקאנצלר רוברט האבק, לביטחון חיי היהודים במדינה ומלחמה באנטישמיות מצד המוסלמים, הימין הקיצוני והשמאל.
בימים האחרונים מביעה צרפת דאגה ביחס למספר ההרוגים האזרחים בעזה ודורשת הפסקת אש הומניטרית. במקביל מציף את צרפת, כמו את כל אירופה, גל אנטישמיות. מאז 7 באוקטובר דווח בצרפת על יותר מאלף גילויי אנטישמיות. לצורך ההשוואה: בכל 2022 נספרו 436 אירועים נגד יהודים. אתמול הכריזה ראש ממשלת צרפת אליזבת בורן כי "לא תהיה כל סובלנות לאנטישמיות". הפתעה נרשמה בתוצאות סקר שערך מכון הסקרים הצרפתי IFOP ב־30 באוקטובר. בעוד שברשת נרשמה עלייה תלולה במספר הפוסטים הפרו־פלסטינים, 92 אחוז מהצרפתים מסכימים שחמאס הוא ארגון טרור או שהוא ביצע פשעים נגד האנושות ו־82 אחוז תומכים בישראל.
בבריטניה המצב ברחובות חמור יותר כאשר הקריאות לג׳יהאד ולהשמדת ישראל בהפגנות אלימות הולכות ומתרבות. גם כאן נרשמו מעל אלף אירועים אנטישמיים מאז תחילת המלחמה. שלטונות בריטניה נחושים מאוד גם בתמיכה בישראל וגם במלחמה באנטישמיות.
ראש ממשלת בריטניה, רישי סונאק, פיטר בשבוע שעבר את חבר הפרלמנט השמרני פול בריסטו ממשרתו במשרד המדע, לאחר שהאחרון שלח לו מכתב פומבי ובו דרש "הפסקה מיידית של המלחמה כדי להציל חיים".
