באמצע הלחימה בעזה, כשירדן מלווה כל מהלך ישראלי בהצהרות חריפות, מחזירה את השגריר מתל־אביב ומכריזה על שגריר ישראל כאישיות בלתי רצויה, נחת המלך עבדאללה ביחד עם בנו, יורש העצר חוסיין, בבריסל. בביקור הבזק הספיקו השניים לפגוש את המלך פיליפ, את חברי האיחוד האירופי, מועצת נאט"ו ושרי ממשלת בלגיה. במקביל, פגש בעמאן שר החוץ הירדני איימן א־ספדי את שרת החוץ הבלגית.
מה פתאום בריסל? למה לא לונדון או פריז? ובכן, היחסים עם בריטניה וצרפת ממילא טובים, אז המלך חייב להראות לארצו הבוערת שהוא פועל מסביב לשעון בעניין העזתי. גם לארה"ב אין לו סיבה לטוס, בגלל המרחק ובגלל הקשר האמיץ בין הנשיא ביידן לארמון המלוכה. עבדאללה יכול לצלצל לבית הלבן בכל שעה.
עם ראש הממשלה נתניהו אין לעבדאללה קשרים שלוש שנים לפחות. המלך לא מסתיר את טינתו כלפיו. אבל כשהמריא מטוס הסיוע הירדני השבוע כדי לספק ציוד וסיוע רפואי לעזה, היה תיאום מלא בין המדינות. בלי אישור ישראלי, מטוס הסיוע הירדני לא יכול היה לדייק בהמטרת ארגזי התרופות ליד בית חולים השדה הירדני בדרום־מערב הרצועה. רק שעמאן לא הזכירה, אפילו ברמז, את המעורבות הישראלית.
בכל יום מחדש מתחוורת תמונת מצב קשה עוד יותר בממלכה: לא מדובר רק בפלסטינים של עזה. ירדן מתמודדת עם בעיות קשות בגבול עם עיראק, עם משלוחי סמים וגלי מהגרים מסוריה, עם ניסיונות חדירה איראניים, ועם קריאות זעם מהגדה המערבית שאותן מנסה עבדאללה להרגיע באמצעות שותפו, אבו־מאזן.
בכל יום גם יוצאת בעיתונות, ברשתות החברתיות, בישיבות ממשלה ובפרלמנט, ובהפגנות ההמונים ברחובות דרישה חד־משמעית – לבטל את הסכם השלום עם ישראל. אין פה מקום למשחקי לשון – רוב בני העם הירדני ונבחריו רוצים לקרוע את הסכם השלום. הפעם גם אין איסור להתבטא נגד ישראל, בעיקר כלפי נתניהו. אף אחד לא מאיים לזרוק את המקללים לכלא.
ומצד השני, חשוב לשים לב למשפט אחד בהודעה שליוותה את החזרת השגריר רסאן אלמג'אלי מישראל: הוא ישוב לכאן כאשר ירושלים תפסיק לירות על עזה. כלומר: אין אהבה, אבל לא מנתקים את היחסים.
יחד עם זאת, אין מי שערב לכך שהפלסטינים בירדן לא ינסו לעלות על בית המלוכה. אין תסריט כזה? הוא בהחלט ניצב מול פני ראשי מערכת הביטחון של הממלכה.
אני מכירה אישית את ראש ממשלת ירדן בישר אל־ח'סאונה. הוא נאמן למולדתו וגם איש של שלום. כדאי לשים לב לדברים שאמר: "כשהמצב מידרדר, כל האופציות פתוחות". ואז הוסיף את הקו האדום של הממלכה: הגירת פלסטינים מעזה – לא לשטח מצרים ולא לירדן. במילים פשוטות: ירדן כבר שילמה את חלקה בהגירת פלסטינים והפיכת חלקם הגדול לאזרחי הממלכה. לא עוד.
