הפעם האחרונה שדיברתי איתה הייתה בשבת ההיא בסביבות 7 וחצי בבוקר. כתבתי לה אחרי שהיו קצת בומים באזור המרכז, ידעתי שהיא קרובה לאזור של העוטף, ואחרי כמה דקות היא כתבה לי ‘אמא, אני שומעת פיצוצים ויריות’. חשבתי שזה משהו טריוואלי, כי היא נמצאת קרוב לעזה. לא הבנתי את גודל האירוע. רק כשהיא כתבה לי ‘אמא, תתפללו עלינו’, נפל לנו האסימון. אף פעם לא שמעתי ממנה משפט כזה. ניסיתי להתקשר אליה או לכתוב לה בווטסאפ, אבל היא לא ענתה. הטלפון הפסיק להיות זמין.
בשבת בערב, כשהצבא השתלט על האזור ועדיין לא שמענו ממנה, התחלנו לדאוג שאולי קרה הנורא מכל. ואז, בראשון בלילה, זיהינו אותה בסרטון של החטופות, ראינו את הראש שלה מבצבץ, וישר ידענו שזו היא למרות שבסך הכל רואים ראש וקוקו קטן. ברביעי נמסר לנו באופן רשמי שהיא 'נעדרת', וכמה ימים לאחר מכן אמרו לנו שהיא חטופה.
דניאלה - אנחנו קוראים לה גם דנה - היא הבת שלי ושל בן־זוגי רן, והאחות הגדולה של נועם בת ה־15. ילדה כל כך יפה, מצחיקה, אהובה וחברותית, ותמיד מדביקה אליה אנשים. היא מנגנת על פסנתר, שרה וכותבת. בחטיבה ובתיכון היא למדה בכיתת מוזיקה, והמוזיקה מאוד מרכזית בחיים שלה. רק לא מזמן עברנו לבית חדש, ועיצבנו אותו כך שיהיה מקום לקנות לה פסנתר כנף - זה היה החלום שלה. היא עדיין לא הספיקה לנגן עליו מספיק, אני מקווה שהיא תחזור ותנגן עליו בקרוב.
דניאלה חולמת להיות זמרת, אז עד שהיא תחזור אלינו החלטנו לעזור לה להגשים לה את החלום. רועי, החבר שלה מאז גיל 12, כבר הפיק איתה כמה שירים, אבל הם לא עבדו עליהם עד הסוף. אז עכשיו הוא פנה למפיק המוזיקלי שקל, שגם גילה את יסמין מועלם שדניאלה מעריצה, ויחד הם עובדים להוציא לאור את השירים שלה. צריך להחזיר את כל החטופים הביתה, ועכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי - ואנחנו דואגים לכך שכשדניאלה תחזור, החלום שלה להיות זמרת יתגשם”.
משפחות חטופים ונעדרים המעוניינות להשתתף בפרויקט: yediot.oct@gmail.com
