07.11.23, הר הרצל.
מבעד לרגבי האדמה, מבעד לפגיעת כדורי אויב ושיש המצבה, מבעד למנוחת המפקדים, מבעד שמי הנצח הפורסים ענניהם בחיבוק אחרי שלא נושמים. מבעד לכל אלה הינה היא, באה, מפלסת, מהדהדת הצעקה: "חיילים, אחריי! קדימה למערכה".
אומרים שהאבנים שותקות, אילמות, דוממות. אבל כאן, בהר הרצל, במלאות 30 למותם של אל"מ יהונתן שטיינברג, מפקד חטיבת הנח"ל, ואל"מ רועי לוי, מפקד היחידה הרב־ממדית; שני המפקדים הבכירים ביותר שנפלו מאז הבוקר ההוא, וטמונים כעת זה לצד זה, מילים בלתי נראות, כאילו מרחפות, כאילו בסימן קריאה מבהירות: פה נקברו מפקדים אבל רוחם נותרה איתנו. רוח של מנהיגים, רוח של אמיצים, רוח של מסתערים, רוח של אלו שבתימרות עשן, אש וקרב נותנים דוגמה. רוח של "תדע כל אם עברייה".
אל"ם יהונתן שטיינברג ז"ל
אל״ם רועי יוסף לוי ז"ל
