07.11.23, הר הרצל.
מבעד לרגבי האדמה, מבעד לפגיעת כדורי אויב ושיש המצבה, מבעד למנוחת המפקדים, מבעד שמי הנצח הפורסים ענניהם בחיבוק אחרי שלא נושמים. מבעד לכל אלה הינה היא, באה, מפלסת, מהדהדת הצעקה: "חיילים, אחריי! קדימה למערכה".
אומרים שהאבנים שותקות, אילמות, דוממות. אבל כאן, בהר הרצל, במלאות 30 למותם של אל"מ יהונתן שטיינברג, מפקד חטיבת הנח"ל, ואל"מ רועי לוי, מפקד היחידה הרב־ממדית; שני המפקדים הבכירים ביותר שנפלו מאז הבוקר ההוא, וטמונים כעת זה לצד זה, מילים בלתי נראות, כאילו מרחפות, כאילו בסימן קריאה מבהירות: פה נקברו מפקדים אבל רוחם נותרה איתנו. רוח של מנהיגים, רוח של אמיצים, רוח של מסתערים, רוח של אלו שבתימרות עשן, אש וקרב נותנים דוגמה. רוח של "תדע כל אם עברייה".
