זהו, אין דרך חזרה. אנחנו הולכים לארבעה משחקים גורליים, בקנה מידה היסטורי עבור הכדורגל הישראלי. המלחמה אמנם טרפה את הקלפים והסיטואציה שנוצרה ממש לא אופטימלית, מאחר ששחקנים רבים לא התאמנו באופן סדיר בחודש האחרון, אבל המוטיבציה בשמיים בתקופה הזו. צריך להבין שכל משחק עכשיו הוא גמר. לא פחות.
המשחק הערב בקוסובו הוא המשמעותי ביותר. אסור לחשוב על היריבה הבאה, אסור לשמור שחקנים או כוחות, כי כל נקודה יכולה להשפיע, בעיקר מורלית. צריך לתת את הכל.
אין לי ספק שהצוות המקצועי יידע לנווט ולהשתמש בסגל הרחב בחוכמה, באיזה משחק לשתף שחקן כזה או אחר. אבל שוב, הגישה צריכה להיות כאילו המשחק נגד קוסובו הוא המכריע. ניצחון שם שווה הרבה יותר משלוש נקודות, הוא יעניק לנו פוש אדיר להמשך. אין לי ספק שאנחנו טובים יותר – אפילו שזה משחק חוץ – אנחנו עדיפים על קוסובו בכל עמדה. וכשערן זהבי, הווינר הגדול של הכדורגל הישראלי, נכנס לעלילה – אפשר להיות עוד יותר אופטימיים. החזרה שלו תעשה טוב לנבחרת, אין לי ספק. זה מסר של אחדות, בדיוק מה שאנחנו צריכים.
מה שמייחד ומחזק אותנו הספורטאים, ואת כל העם, היא האחדות. מאז פתיחת המערכה הקשה ואותה שבת שחורה כולם מבינים את גודל השעה. אנחנו משוועים לניצחון במלחמה, קיבלנו מכה קשה, אבל סיפורי הגבורה שאנחנו שומעים רק מעצימים אותנו. זה יחלחל לשחקנים.
אחרי כל זה, הרגע שילווה כל שחקן ושחקן הוא נגינת ההמנון הלאומי באצטדיון שתהיה עוצמתית מתמיד. צמרמורת. עברתי משחקים גדולים. כשאתה לובש את המדים הכחולים־לבנים, במיוחד בחוץ, זו התרגשות אדירה. אבל הפעם זה הרבה־הרבה יותר גדול. ונכון, בטוח שנשמע גם שריקות בוז, אך תעצומות הנפש יהיו חזקות יותר. לשחק ולייצג את ישראל ברגעים קשים כאלה, כשיש לנו חטופים בעזה, כשהחיילים הגיבורים שלנו נלחמים בעומק עזה. השחקנים ייתנו 200 אחוז, כל אחד יתעלה על עצמו, יביא את הלב, ירגיש תחושת שליחות. בעזרת השם, העוצמה והאחדות ייתנו לנו את הכוח לעלות ליורו.
עם ישראל חי!
מה שמייחד ומחזק אותנו הספורטאים היא האחדות. כולם מבינים את גודל השעה. אנחנו משוועים לניצחון במלחמה, קיבלנו מכה קשה, אבל סיפורי הגבורה מעצימים אותנו. זה יחלחל לשחקנים
