המילים קושי, בעיה, מכשול ודומותיהן יצאו לאחרונה מהלקסיקונים של הפסיכולוגים והקואוצ'רים למיניהם, ובמקומן הם אימצו את המונח "אתגר". כל משוכה וכל מהמורה הן הזדמנות להתמודד עם קשיים, בעיות ומכשולים ולאתגר את עצמך כדי למצוא פתרון – ועל הדרך גם להשתפר ולהיות מוכן יותר למשימה הבאה. אז בלי להיות פסיכולוגים או קואוצ'רים, בואו נבדוק בפני אילו אתגרים תעמוד נבחרת ישראל בעשרת הימים הקרובים, ולא חסרים כאלה.
אתגר העומס. ארבעה משחקים בעשרה ימים זה לו"ז צפוף במיוחד, ואם לוקחים בחשבון שחלק מהשחקנים שותפו במשחקי קבוצותיהם בימים חמישי ושישי – מדובר כבר בחמישה משחקים ב־13 ימים, מה שמגדיל את הבעיה (סליחה, את האתגר). יוסי בניון ואלון חזן נערכו בהתאם וזימנו לסגל 30 שחקנים, ומתכננים רוטציה בהרכב. אף אחד הרי לא ישחק 360 דקות. החוכמה היא לקחת כל משחק בנפרד ולהתרכז בו. ההתמודדות הערב בקוסובו היא מפתח להמשך: ניצחון יעלה את המורל ואת הסיכויים להגיע ליורו, כל תוצאה פחותה מזה תהיה מקל בגלגלים.
אתגר הביתיות החסרה. נכון, ישראל תארח את שווייץ ורומניה בהונגריה במקום בבלומפילד ובטדי, אבל זה לא אמור להיות מכשול קריטי. משחקי הבית נגד קוסובו, אנדורה ובלארוס לא היו שוס כזה גדול – תיקו ושני ניצחונות בשיניים. המשחק הטוב ביותר של הנבחרת היה דווקא בחוץ, מול רומניה, ואין סיבה לא לשחזר את היכולת הזו בארבעת המשחקים הקרובים.
אתגר הכושר הלקוי. השחקנים ה"ישראלים" בסגל לא היו בפעילות בחמשת השבועות האחרונים, ואלה של מכבי ת"א ומכבי חיפה השתתפו במשחק רשמי ראשון רק ביום חמישי האחרון. הלגיונרים, לעומת זאת, היו בפעילות מלאה, והם אלה שיצטרכו לתת את הטון, לפחות במשחקים הראשונים – עד שחבריהם יחזרו לכושר.
אתגר הפצועים. מנור סולומון יחסר הכי הרבה, אבל גם ליאל עבדה ודולב חזיזה היו יכולים לתרום לא מעט. מקרים כאלה הם ההזדמנות של שחקנים שנמצאים בדרך כלל בצל לפרוץ קדימה ולפרוח. אוסקר גלוך לא אחד מאלה, אבל בהיעדרו של סולומון הוא הופך לתקווה הגדולה. למרות שהוא רק בן 19, לא נראה שזה מפחיד אותו.
אתגר המנהיגות. אלי דסה הוא הקפטן, אבל נראה שאת הפיקוד בחדר ההלבשה ייקח בחזרה לידיו ערן זהבי. הוא היה כזה גם בלי סרט הקפטן על הזרוע. אחת הסיבות לכך שבניון הסכים להחזיר אותו היא העובדה שהוא מנהיג חיובי שאהוב על יתר השחקנים.
