הלחימה המתמשכת בעזה, תמונות ההרס העצום ברצועה והתמיכה החד־משמעית של ארה"ב בישראל, מחזקות את הסנטימנט האנטי־מערבי שמנסות לקדם רוסיה וסין ביתר שאת מאז הטבח הנורא של חמאס ופרוץ המלחמה.
בשבוע שעבר למשל, טען שגריר רוסיה באו"ם, וסילי נבנזיה, שלישראל אין זכות להגנה עצמית במלחמה, מאחר שהיא "מדינה כובשת". נבנזיה אמנם קרא "להפסיק את שפיכות הדמים" וציין את זכותה של ישראל להילחם בטרור, אבל הוסיף את הדברים הבאים: "אני גם לא יכול שלא להתעכב על הצביעות של ארה"ב ובעלות בריתה, שבמצבים אחרים, שונים לגמרי, קוראים לכבד את החוק ההומניטרי, מקימים ועדות חקירה, מטילים סנקציות נגד מי שמשתמש בכוח רק כמוצא אחרון כדי לעצור שנים של אלימות".
דבריו מהווים המשך ישיר לדברים של הנשיא פוטין, שטען שהמלחמה היא בכלל תוצאת הכישלון של ארה"ב להביא לפתרון הסכסוך במזרח התיכון. פוטין שב והדגיש כמה וכמה פעמים שאת הסכסוך יש לסיים בפתרון פוליטי־מדיני, שבסופו תקום מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים ושתחיה בשלום לצד ישראל.
רוסיה גם לא גינתה את חמאס על הטבח, ובשבוע שעבר אף אמר פוטין ש"אגרופיו קפוצים ועיניו דומעות" כשהוא צופה בהפצצות הישראליות על עזה. הוא ציין ש"חיילים רוסים באוקראינה נלחמים באותו 'שורש הרוע', והקרבות שלהם יכריעו את גורלה של רוסיה ושל העולם כולו, כולל עתידו של העם הפלסטיני".
למעשה, פוטין ממנף את המלחמה כדי להתנגח בארה"ב ולנסות לכרסם במעמדה ברחבי העולם, וסין מיישרת איתו קו - אם כי באופן מאופק יותר. נשיא סין שי ג'ינפינג אמנם עדיין לא התייחס באופן פומבי למלחמה, אך התקשורת הממלכתית הסינית עושה זאת כנראה במקומו ונוקטת בגישה פרו־פלסטינית המאשימה את ארה"ב בהסלמה ובצביעות בכל הקשור למדיניותה במזרח התיכון.
גם סין לא טרחה לגנות את חמאס, והדגישה כי היא קוראת להפסקת אש מיידית ולהקמת מדינה פלסטינית. חשוב לזכור כי סין ורוסיה שתיהן חברות קבועות במועצת הביטחון של האו"ם, ובחודש שעבר הן הטילו יחד וטו על הצעת החלטה אמריקאית במועצת הביטחון, שגינתה במפורש את חמאס על טבח 7 באוקטובר.
עמדתן הפרו־פלסטינית של מוסקבה ובייג'ינג הביאה את אחד ממנהיגי חמאס, חאלד משעל, להגיד בראיון טלוויזיוני בשבוע שעבר כי חמאס מחפש "שיתוף פעולה עם המעצמות הגדולות סין ורוסיה". הוא הוסיף כי רוסיה נהנתה מהמתקפה הרצחנית שהסיטה את תשומת הלב האמריקאית מאוקראינה, וכי סין עשויה לקבל השראה מהפשיטה של חמאס לתוכניותיה לכבוש את טייוואן.
באמצעות הגישה הפרו־פלסטינית והאנטי־מערבית מקוות רוסיה וסין לחזק את מעמדן ברחבי העולם המתפתח וב"דרום הגלובלי", כמו למשל מדינות דרום־אמריקה שם יש סנטימנט אנטי־אמריקאי חזק. הפלסטינים וגורלם מעניינים את רוסיה וסין הרבה פחות משאיפתן לצמצם דרמטית את הדומיננטיות של ארה"ב בעולם ולפגוע באינטרסים אמריקאיים. המלחמה בעזה יוצרת עבורן הזדמנות לנסות לקדם את שאיפתן, תוך ניצול דעת הקהל ברחבי העולם נגד המלחמה, נגד ישראל ונגד ארה"ב.
