דובר צה"ל הוציא אתמול הודעה יחסית חריגה – גם אם אפשר לומר שהביטוי עבר מהפכה קלה בחודש האחרון – על דבר שלא קרה: "בניגוד לפרסומים, 'סרטון הזוועות' לא דלף", אמרו בצבא והוסיפו כי "הסרט מוקרן באופן מצומצם למקבלי החלטות, גורמי תקשורת ומשפיענים בארץ ובעולם בכפוף לתנאים מחמירים ובליווי נציג צה"ל או גורם מוסמך מטעמו".
אבל גם בדובר צה"ל וגם בחדשות קשת, שם דיווחו על "בהלה ברשתות החברתיות", יודעים שמתישהו זה כן יקרה: "הסרט", אותן 47 דקות שמתעדות את הזוועות שביצע חמאס בשבת השחורה, יגיע למעגלים רחבים יותר. לפי כמה פרסומים, ראש הממשלה רוצה בכך (שזאת עמדה מעניינת, שלא מתיישבת עם הטענה שהסרט מדגיש את גודל הכישלון). אבל גם אם בנימין נתניהו יחזור בו, טבעו של תוכן כזה הוא להתפשט. זה ייעודו מרגע שנוצר. המחשבה שאפשר לשלוט לאורך זמן בסוג הקהלים שיצרכו אותו היא ניתוק מהמציאות הטכנולוגית והפסיכולוגית. זה נכון גם לבני ובנות נוער, שיודעים היטב איך להשיג את מה שנאסר עליהם.
כבר עכשיו "הסרט" הוא נושא מרכזי בשיח, מה שהופך אותו ליצירה ייחודית, שבו־זמנית מעוררת סקרנות אדירה ומנגד מוצגת כפצצה מתקתקת. הדיונים אם נכון להקל את הגישה אליו או שצריך לעשות הכל כדי למנוע את הפצתו הם חשובים מאוד, ובמקביל הם גם חלק בלתי נמנע מהפרומו. ממש כמו העיסוק הנרחב בדמעות של חברי וחברות הכנסת שצפו בו או בהקרנה שאורגנה לפונקציונרים בהוליווד.
עבור מי שחרד לנפש שלו, של סביבתו וגם לנפש הקולקטיבית של אומה הלומת כאב וזעם, "הסרט" הוא לכשעצמו איום שאורב מעבר לפינה: ברשתות החברתיות, בסלולרי וגם בתיאורים של מי שצפו בו ומדווחים את זה הלאה. נדמה שגם זאת סיבה שדובר צה"ל טרח להכחיש את הדליפה שלא הייתה: מהטקסט עולה ש"הסרט" הוא נשק לא קונבנציונלי שנרקח במעבדה סופר־סטרילית, ונדרשת הקפדה יתרה כדי שלא ידלוף לידיים הלא נכונות ויפגע באנשים שעליהם הוא אמור להגן.
אולם כאמור, ייתכן שהמערכה אבודה מראש: סביר להניח שבסוף "הסרט" יפרוס את הכנפיים שהוא נולד איתן והמונים בישראל יצפו בו. חלקם יתחרטו כל ימיהם. אחרים ישנו לחלוטין את תפיסת עולמם. יהיו גם כאלה שירצו להקרין אותו לילדים ולנכדים כפולחן "חינוכי". כשם ש־7 באוקטובר מעצב מחדש את התודעה, כך 47 הדקות הללו ישפיעו יותר מכל אלפי שעות האולפן בהן מנותח כל פסיק במלחמה. ב־75 שנות מדינה אין דוקו, דרמה, ספר, הצגה או תחקיר שמתקרבים לאימפקט כזה. לכן "הסרט" הוא היצירה הישראלית החשובה בכל הזמנים, ודווקא בשל כך צריך להתפלל שהוא יישאר נחלתם של מעטים.
