אנו בעיצומה של המלחמה, אבל ניתן כבר לראות את הדרך ליום שאחרי. ראשית, נחשף אופיו הרצחני והקנאי של חמאס, שאינו יכול לייצג את הפלסטינים בדיון על עתידם, כפי שדאעש לא יכול לדון על גורל סוריה או עיראק. דומה שגם הפלסטינים מבינים כי "ציר ההתנגדות" מוביל רק להרס ולאסון, ותושבי הגדה מבינים כי לו צלחה מזימת חמאס לסחוף אותם לעימות חמוש עם ישראל - ערי הגדה היו נראות כשכונותיה של עזה. חמאס המוכה, גם אם לא יושמד כליל, ייצא מכל דיון בעתיד העם הפלסטיני.
שנית, 7 באוקטובר היה אירוע הדגמה לאזור ולעולם כיצד מפעילה איראן את שלוחיה כדי לקדם את השתלטותה על המזרח התיכון. היא מקימה מיליציות חמושות, מממנת ומאמנת אותן, ואז מפעילה אותן באכזריות נוראה במדינות שעליהן היא רוצה להשתלט. 1,400 ישראלים שילמו בחייהם, 239 עדיין חטופים, אבל מיליונים רבים באזור למדו מה מצפה להם. הלבנונים, העיראקים, הסורים והתימנים כבר יודעים. העובדה השלישית נוגעת לנו, הישראלים. במחיר הדמים הנורא הוכח כי נתניהו ואנשיו אינם יכולים עוד להנהיג את המדינה. חיזוק חמאס במשך 14 שנה, כדי להכשיל הנהגה פלסטינית שמדברת איתנו ומקיימת איתנו תיאום ביטחוני, הביא עלינו את האסון.
אז מה צריך לעשות? ישראל תמשיך במאמץ החיוני לשלול מחמאס את יכולותיו ולחסל את הנהגתו, תהרוס את מה שבנה בגדה המערבית, תפגע במידת האפשר בהנהגתו הנמצאת מחוץ לעזה. זה תפקידנו שלנו, ואנו משלמים עליו בדם בנינו ונכדינו. המדינות הדמוקרטיות כולן צריכות להחרים את איראן - מדינת הטרור, השנאה והקנאות הדתית. אם בחרו סין ורוסיה באיראן כשותפה, שרק הן תדאגנה למצוקותיה. הדמוקרטיות המערביות צריכות לאותת לעם האיראני בבהירות כי עם איראן חילונית ודמוקרטית יהיו להן יחסים שונים לחלוטין. השותפים לציר זה יצטרכו להשיב מלחמה בשלוחיה הצבאיים של איראן, כשם שארצות־הברית נלחמת בארגון השבאב בסומליה וצרפת נלחמה בארגונים הג'יהאדיסטים במאלי. ישראל, מצידה, תטפל בחיזבאללה על גבולה הצפוני.
אם הציר הדמוקרטי בהנהגת ארה”ב יהיה נחוש, תיפתח אפשרות להיערכות אסטרטגית חדשה. בהינתן ממשלה אחרת בישראל, ניתן יהיה להציע אופק מדיני לפלסטינים. כאשר יהיה חמאס מפורק מנשקו ופטרוניו יוחרמו, תוכל לקום מנהיגות פלסטינית אחראית, שתשב ליד השולחן ותזכה בתמיכה ערבית רחבה. מטרת המשא ומתן היא סיום הסכסוך על ידי פתרון שתי המדינות - ש־7 באוקטובר המחיש מה מחיר ההתחמקות ממנו.
זו עשויה להיות ההיערכות האזורית החדשה. איראן מבודדת, שלוחיה מוכים ומדינות האזור הרוצות ביציבות ובשלום פועלות יחד עם הדמוקרטיות המערביות, ובראשן ארצות־הברית. גם את שיקום עזה חייבים לעשות במסגרת זו - חמאס והג'יהאד האיסלאמי לא ישלטו בה עוד. בימים אלה מתגבשת תוכנית למינהל אזרחי זמני, שינהל את רצועת עזה ואת בנייתה מחדש. באוגוסט 2014, לאחר סבב הלחימה שנמשך 50 יום, הצעתי זאת - ואף פעם לא מאוחר מדי לעשות את הדבר הנכון.
אפרים סנה הוא תא"ל במילואים, כיהן כשר וכסגן שר בממשלות ישראל, חבר הנהלת תנועת "מפקדים לבטחון ישראל".
