בימים האחרונים עוסקים יותר ויותר במושג "היום שאחרי" הלחימה בעזה. לאמריקאים יש את הנוסחה שלהם - "בשום פנים באופן לא כיבוש ישראלי", לפי הנשיא ביידן. לסעודים יש את שלהם - נורמליזציה שמחייבת כניסה מיידית לתהליך מדיני לכינון פתרון שתי המדינות. ואילו לישראל יש ענן מגומגם של תרחישים שאותם מביאים לידי ביטוי גורמים שונים בממשלה, מהטלת נשק גרעיני לטובת ביעור הרצועה, לפי השר אליהו, ועד "שליטה מלאה לפרק זמן מוגבל" שהציג גורם מדיני בכיר. אולם, כדי לעסוק ביום שאחרי המדיני והאסטרטגי, חשוב שנבין איך ייראה היום שאחרי האמיתי, על הקרקע בעזה. עד כמה עמוקים ויסודיים ממדי ההרס שכל אסטרטגיה מדינית תצטרך להתמודד עימם ולפעול על מנת לשקמם. זאת, על מנת ליצור עתיד טוב יותר לתושבי עזה - ובמקביל ליצור עתיד ביטחוני של פירוז ואפס סובלנות לטרור על ישראל.
לאור התמרון האינטנסיבי והמשולב שמוביל צה"ל, חשוב שנבין שהפעם שיקום עזה איננו דומה לשיקום לאחר מבצעים שחלו בעשור האחרון. זהו שיקום אחרי מלחמת אין ברירה שבה מדינת ישראל פועלת להשלים תכלית אסטרטגית של מיטוט גורם שלטוני וצבאי שהמיט עליה אסון שכלל פשעי מלחמה מהחמורים שידעה האנושות. ניתן, אם כן, לסמן חמש עובדות שיאפיינו את ה"גראונד זירו" העזתי:
1. מרחב שבו השליט הבלתי מעורער שהשליט עצמו בכוח הזרוע התאדה. מרחב ללא תשתית פוליטית או צבאית שמאפשרת משילות. אופי הפעולה הצבאית הישראלית יעלים את המנגנון של חמאס מעל פני האדמה, אך לא ימחה את הרעיון ואת השאריות של "פעולת הגבורה" שגבתה מישראל מחיר דמים היסטורי. יהיה צורך אמיתי בשירוש אקטיבי של הנרטיב הזה מהתודעה הפלסטינית.
2. 43% מהתושבים, כמיליון בני אדם, הם מתחת לגיל 14, ולאחר שבועות ארוכים של תלישות ומחיר אנושי כבד מאד בגין פשעי המלחמה שביצע שלטון חמאס. ניתן להניח שמרבית התושבים יהיו מצויים בתצורה כזו או אחרת של פוסט־טראומה ותלישות. הותרת הקהילות הללו ללא מסגרת משילות והנחיה תסתיים בתוך מספר שנים בצמיחה של טרור וירידה למכנה המשותף הנמוך ביותר - שנאת יהודים ושנאת ישראל המושרשת במרחב.
3. תוואי שטח פיזי ללא תשתיות בסיסיות לקיום חיים אזרחיים, כמו חשמל, מים, תקשורת ובנקאות. מאפייני המבצע הישראלי צפויים לשטח את התשתיות הבסיסיות לקיום חיים אזרחיים בעזה, כך שלא יוותר סדר להישען עליו ביום שאחרי.
4. קריסה של הסדר הקיים בתחום הרווחה והחינוך. מערכות הרווחה והחינוך שנשענו כולן על אונר"א, "המעסיק הגדול בעזה", ככל הנראה ייצאו לחלוטין מתפקוד - ויידרשו פתרונות מהירים לרובד הבסיס של הקהילה העזתית.
5. שאיפת נקם וחיפוש אחר חזון חדש למערכת היחסים עם ישראל. מה שיישאר מהאליטה העזתית בתחום החשיבה, המנהיגות הדתית והפוליטית, יידרש לחשבון נפש עמוק אל מול העולם הערבי, מערכת הבריתות שציפה שתוביל אותם לעבר הגשמת חזון השמדת ישראל ו"שחרור אדמת הוואקף". אנשים אלה לא יחדלו מהשאיפה הקמאית להשמדת ישראל.
בשורה התחתונה, אל מול המציאות הזו, שללא ספק תאפיין את עזה - בדומה לסומליה - ביום סיום המבצע הצבאי, נכון לדרוש מכל מעצבי היום שאחרי המדיני לדעת כיצד הפתרון שאליו הם חותרים שואף להתמודד עם העובדות הללו. את כל המצדדים בכיבוש מלא של הרצועה ובינוי ישובים, אפשר לשאול: מי יטפל במיליון הילדים וימנע מהם להתנפץ על גדרות היישובים? ומנגד, כל המצדדים בכניסתה מחדש של הרשות הפלסטינית - זו שכושלת בקיום משילות בסיסית בשטחי A - כדאי להזכיר שקשה לצפות ממנה לנהל פרויקט שיקום בסדר גודל כזה, שגם מדינה מערבית מתקדמת תתקשה להשלים בהצלחה.
יהונתן אדירי הוא יזם הייטק בתחום הרפואה ולשעבר יועצו המדיני של נשיא המדינה שמעון פרס
