אחת האדוות היותר מכוערות של מלחמה היא דחיקת תחלואות השגרה לשולי התודעה הפרטית והציבורית. ביחס לזוועות שהתרחשו כאן ב־7 באוקטובר, אירוע שבהחלט חילק את החיים שלנו ללפני ואחרי, זוועות שלא קשורות לחמאס הופכות כמעט לבלתי נראות. אלה זוועות של יום חול, טרגדיות של יום חולין. תמיד היו שם, אבל עכשיו הן “בשולי הדברים”. כי כשכל כך הרבה משפחות נחרבו, כשיש כל כך הרבה חטופות וחטופים - שבצדק נמצאים ונמצאות בכותרות ואוי לנו אם נהפוך את היעדרם לשגרה - קשה לדבר גם על אלימות כלפי נשים.
אבל צריך לדבר על אלימות כלפי נשים, מלחמה מבית שלא פוסחת על מלחמות חיצוניות. נהפוך הוא - בימי דחק וחירום היא משגשגת. ובשולי הדברים, מה שנקרא, בשבוע שעבר נרצחה עוד אישה באילת. קראו לה זהבה דמרי, היא הייתה בת 56, בעבר היא הגישה תלונות במשטרה נגד בן זוגה, ובהווה הוא החשוד בדקירתה למוות. כמה ימים לפני הרצח הזה, נרצחה ברכבה מאיה גלוגובסקי, סטודנטית לרפואה ויזמית בת 38 מרחובות, כי סירבה להינשא לגבר שעימו יצאה שלושה חודשים. באכזריות בלתי נתפסת הוא וידא שאם היא לא תהיה שלו, היא לא תהיה של אף אחד.
עוד לפני 7 באוקטובר, מדינת ישראל לא הצטיינה בהגנה על נשים מפני אויבים מבית. זהבה ומאיה הצטרפו ל־24 נשים נוספות שנרצחו בישראל מתחילת 2023, 10 מהן על ידי בני זוגן, וזה עוד מבלי לדבר על למעלה מ־200 אלף הנשים שנפגעות מאלימות מדי שנה. המספרים האלה - מספרים שמאחוריהם פרצופים, שמות, סיפורים - מגדר שמהווה 51 אחוזים מאוכלוסיית המדינה - לא מנעו מהממשלה להתנער מאמנת איסטנבול, וגם לא דירבנו אותה להעביר בדחיפות את חוק האיזוק האלקטרוני. המדינה לא הצליחה לספק הגנה לנשים גם לפני המשבר הלאומי שנוצר מאז אותה שבת ארורה, וכעת נראה שמלחמה באלימות מגדרית היא בגדר חלום באספמיה. זה עדיין לא אומר שדמן של נשים הוא הפקר. זה עדיין לא אומר שאנחנו צריכות לשכוח את המלחמה שגובה את חייהן של נשים מכל המגזרים, רק כי הן נשים.
ומתישהו, בעתיד הקרוב או הרחוק, חרבות ברזל תסתיים. נשים רבות ימשיכו לחיות בפחד לצד גברים אלימים, פוסט־טראומטיים או “סתם” אובססיביים. רק שהפעם לרבים מהם תתאפשר גישה קלה יותר לנשק. זאת בעקבות הקלות בתנאי הסף לקבלת רישיון נשק, שאושרו על ידי ועדת הכנסת לביטחון לאומי באמצע אוקטובר. על פי הפרסומים, נציגת משרד המשפטים, עו”ד קרן דהרי, ביקשה לקבוע את התקנות החדשות כהוראת שעה לשנה ולא כהוראת קבע, כי טרם נבחנו השלכות השינוי בהיבט מגדר, אלימות במשפחה ואובדנות. חברי הכנסת - וזה הזמן להיראות מופתעות - התנגדו לבקשתה. התוצאות כבר בשטח.
"אנחנו מקבלות הרבה מאוד פניות מנשים שחרדות מהמדיניות החדשה, וספציפית מקורבנות לאלימות במשפחה וקרוביהן המספרים על בן זוג שתקף בעבר ועתה הגיש בקשה לנשק” מספרת לילי בן עמי, מייסדת ומנכ”לית פורום מיכל סלה. “על זה נוספת העובדה שבתקופת המלחמה יש סיר לחץ בבתים שמביא לעלייה באלימות במשפחה, ולצערנו גם ברציחות בבית. דם שתי הנרצחות האחרונות עדיין חם. זו חזית מבעבעת ואסור שהיא תעבור מתחת לרדאר. כתבנו מכתב בהול לשר לביטחון לאומי שבו אנו קוראות לבצע בדיקה שלאדם שמגיש בקשה לנשק אין רקע של אלימות במשפחה או איומים, וקיבלנו תשובה שאדם עם רקע פלילי לא יקבל נשק ושהמדיניות הנוכחית תישאר על כנה. השאלה מה זה אומר רקע פלילי - הרשעה? כתב אישום? חקירה? תלונה? אני קוראת לממשלה - אל תשכחו את החזית הבוערת של האלימות במשפחה ודאגו לביטחון הקורבנות ומשפחותיהן, פירסמו הצהרה לציבור על התבחינים המוודאים שנשק לא יגיע לידיים הלא נכונות”.
באוקטובר 2019 נרצחה מיכל סלה על ידי בן זוגה. על שמה הקימה אחותה לילי את הפורום שמציל נשים אחרות מגורל זהה. במסגרת "סיירת מיכל" הוענקו ל־212 נשים מאוימות שירותי אבטחת הבית ושיעורי הגנה עצמית. זו דוגמה נוספת, אחת מיני רבות בימים אלה, לתושייה אזרחית. זו גם דוגמא נוספת, אחת מני רבות בימים אלה, לחוסר תפקוד משווע של מדינה.
