בצהרי שישי האחרון קראתי את מדור ההורוסקופ בעיתון שבו אתם אוחזים כעת. אני לא עושה את זה תמיד, (וגם אז מאמץ רק את החלקים טובים), אבל עכשיו יש לי זמן. הרבה זמן. הרבה מאוד זמן. בפירוט השבועי של המזל שלי היה כתוב משהו על היערכות לקראת אתגרים במקום העבודה. סיימתי לקרוא וניגשתי אל המ"פ כדי לברר אם הכוונה היא למקום שממנו אני מקבל משכורת בעשר השנים האחרונות או לזה שבו אני נמצא מאז בוקר 8 באוקטובר.
מילאתי כל מיני תפקידים בחיים שלי, אבל כבר יותר מחמישה שבועות שאני חייל. שוב חייל. למרות שעברתי מזמן את גיל הפטור, שוב אני מוצא את עצמי ממלא פקודות (גם את אלו שנראות לי פחות הגיוניות), ובעיקר משתדל לא להיות האיש הזה שיפריע לצה"ל לנצח. כי בסוף צה"ל ינצח, רק שלא ברור לי - או לאף אחד מאלו שנמצאים סביבי ואיתי כרגע - מתי הסוף הזה כבר יגיע.
מבלי לפגוע יותר מדי בביטחון שדה או ביעדי המלחמה, בואו נאמר שאני נמצא בגזרה שפחות פעילה נכון לכתיבת שורות אלו. אבל גם שם משתדלים מאוד שלא נשתעמם. למרות שהפלוגה שלנו עושה את מה שמבקשים ממנה, האנשים והנשים הטובים והטובות שמרכיבים אותה - ומגיעים מכמעט כל דת ועדה שיש בארץ - נמצאים רוב הזמן במצב המתנה. המוראל הכללי אצלנו ממשיך להיות גבוה, אך ההמתנה מתחילה לכרסם וגם קצת לשחוק. נכנסו למין שגרת מלחמה, שבה לזמן אין הרבה משמעות, ורובנו רק מחכים שהוא יעבור וכבר נוכל לחזור לחיים שעצרנו לפני כמעט חודש וחצי.
ובזמן הבלתי נגמר הזה יוצא לנו לדבר לא מעט אחד עם השני. על היומיום החדש שלנו, על החיים שהשארנו מאחור, על המדינה שהייתה לנו ערב המלחמה, על זו שאולי תהיה לנו אחריה, ועל הצורך בלקיחת אחריות. אנחנו מתווכחים לא פעם וקשה להגיד שהגענו להסכמות גורפות, אבל אנחנו ממשיכים להיות ביחד. יוצאים לעוד סיור בגזרה, מסיימים עוד תרגיל, מרעננים את הציוד, מנסים לחטוף תנומה או להספיק להגיע למקלחת כשהמים עוד חמים, שותים עוד כוס קפה שחור, מגלגלים סיגריה נוספת, ובעיקר אוכלים. ובאמת תודה לכם על כל המנות, והחבילות והברכות והציורים והשמפואים והדאודורנטים, והגרביים והביגוד התרמי שאתם ממשיכים לשלוח לנו. היו ימים שחשבנו לפתוח סופר. אפילו שניים.
הייתי בין הראשונים להתייצב, ואני מאמין שאהיה בין האחרונים שיעזבו. נראה לי שהמשפט ששמעתי הכי הרבה מבוקר החיול, שנראה כמו לפני מיליון שנים, הוא "תשמור על עצמך". ואני משתדל לשמור. במהלך היום, וגם בכל לילה שבו אני משובץ לשמירה. אומרים שבישראל אין ממש חורף, אבל לפחות לחלקנו כבר מתחיל להיות קצת קר - אבל גם זה ממש בסדר, ואתם ממש לא צריכים לשלוח לנו כלום.
בעצם, יש דבר אחד שכן. תבטיחו לנו שתנסו לחזור לשגרה כמה שיותר מהר. עם שלנו נראה לי שאנחנו די בסדר כרגע.