שאפו ענק לדרך שבה ניהל יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן את הפסגה הערבית־איסלאמית בריאד. עד יומיים לפני האירוע הוא תיכנן מהלך מגלומני של שלוש פסגות ברצף: ביום שישי האחרון פסגה (לא מעניינת) אפריקאית; בשבת פסגה (הכי בוערת) ערבית; ופסגה אחרונה, עם עשרות משתתפים, למדינות האיסלאמיות. מאחורי התכנון עמדה כוונת השליט דה פקטו – את אביו, המלך סלמאן, כבר לא מזכירים – להרחיב את מעגלי השפעתו הבינלאומית ולרכז תחת מנהיגותו בסעודיה את העיניים והאוזניים של כל המי ומי בעולם הגדול ובמנגנוני הביון.
בפועל קיבלנו הצגה אחת גדולה באולם האירועים המפואר. הודעת הסיכום עברה תיקונים ושיפוצים עד שלוטשה לנוסח הסופי כבר ביום חמישי – שלושה ימים לפני הפסגה. מעניין לגלות ששרי החוץ זנחו את כל ההחלטות שמחמירות עם ישראל: לאסור על מטוסים אזרחיים ישראליים לעבור בשמי מדינות ערביות; להקפיא שיתופי פעולה כלכליים; להודיע על איסור מכירת נשק והדרכות בידי מומחים ישראלים. אפילו מניעת תיירות ישראלית עלתה על השולחן ונגנזה. אם כי שגרירינו ואנשי הצוות בשבע מדינות ערביות הוחזרו הביתה.
כדאי להצביע על עובדה ברורה: כל מנהיגי המדינות הערביות המתונות – מצרים, סעודיה, ירדן, מרוקו, בחריין, איחוד האמירויות, ובעיקר ברשות הפלסטינית, מתעבים את חמאס והג'יהאד האיסלאמי, וחוששים, גם אם לא יגידו זאת בקול רם, מפעילות של ארגון המרצחים בשטחיהן. מצרים זרקה אותם, ירדן העיפה מחוץ לשטחה, סעודיה לא תניח להם להיכנס, גם לא מרוקו. אבל בפסגה הערבית בשבת חמאס זכה לתמיכה מלאה עם תושבי עזה האומללים, על חשבון ישראל.
זה המשחק הסעודי החדש: מצד אחד יורש העצר בן סלמאן מצטלם עם נשיא איראן איברהים ראיסי, שזה ביקור הבכורה שלו בסעודיה והפעם הראשונה שבה הוא משתתף בפסגה ערבית־איסלאמית. המארח גם הניח לו לשאת נאום מתלהם, בידיעה שממילא ההחלטות כבר בכיס ואיראן לא תכתיב, גם אם לחצה לכך, להפסיק טיסות של ישראל בשמי מדינות ערביות.
אורח נוסף שסעודיה מתעבת אבל הניחה לו להשתתף הוא נשיא סוריה בשאר אסד. מוקפד בהופעתו, חיוך אווילי מרוח על פניו ירד אסד מהמטוס והתקבל כמו כל אחד מהמנהיגים, כאילו דמם של יותר מחצי מליון תושבי סוריה שנרצחו בידי כוחות הצבא הסורי ועוד חצי מיליון נמלטים מבתיהם טושטש ונמחק מהזיכרון.
המנהיגים הערבים הלמו בישראל. 1,400 קורבנות הטבח הנורא ביישובי הדרום ו־240 החטופים בעזה לא הוזכרו אפילו פעם אחת בנאומים. כאילו ישראל היא שיזמה את המתקפה, ותושבי עזה האומללים (באמת!) הפכו לקורבנות פתאומיים.
בן סלמאן התנהל כמי ש"צריך לעבור את זה", כשמדובר באוסף לא קטן של ראשי מדינות. בדילוגיו בין עשרות המנהיגים, שאת מרביתם כלל לא הכיר, הוא נראה כמי שכבר מתכנן שני צעדים קדימה. ארצות־הברית וישראל מעסיקות אותו פי שבעה מהפסגה המורחבת: האם ביידן ימשיך לכהן כנשיא גם בסבב הבא? נתניהו יישאר? כל עתידו של בן סלמאן בן ה־38 לפניו. הוא עוד יחליף מנהיגים בוושינגטון, בירושלים, באירופה, וגם את הדיקטטורים של העולם הערבי.
קל לשכוח, אבל רק לפני עשרה שבועות יורש העצר הסעודי שיתף את "פוקס ניוז" בהתלבטויותיו לגבי ישראל: המשא ומתן רושם התקדמות טובה, וחייבים להתקדם בנושא הפלסטיני. בן סלמאן לא דיבר אז – שבועיים לפני המלחמה בעזה – על חמאס. הארגון הזה והג'יהאד האיסלאמי, מסוכנים בעיניו ומתועבים. חשוב לשים לב שלמרות שטחי המדבר העצומים של סעודיה ועושרה הכלכלי, שמה לא נזרק אפילו פעם אחת, ולא במקרה, ככתובת לקליטת פליטי עזה.
העולם (כמעט) שכח לבן סלמאן את הרצח המזוויע של העיתונאי ג'מאל חשוקג'י. זה נראה עכשיו כמו מעשה התרברבות אכזרי, וארה"ב החליטה להעניק ליורש העצר הסעודי חסינות, נאחזת בתירוץ של כהונתו כראש ממשלת סעודיה. ארדואן כבר הבהיר שהחליט להתנער מה"פרשה" תמורת סיוע כלכלי נדיב לאזרחי טורקיה מקופת האוצר הסעודי.
עכשיו בן סלמאן מאמץ את תדמית ה"שוקל" וה"מתלבט", והוא ממתין – כמו כולם – לראות איך תסתיים המלחמה בעזה. בינתיים ג'דה, "תל־אביב הסעודית", חוגגת עם תצוגות אופנה בינלאומיות, פסטיבלי מוזיקה, בתי קפה מעורבים, הרבה ספורט עולמי, וסרטי קולנוע. מכריי בסעודיה גם אינם נרתעים משיחות ווטסאפ או משיגור מסרים אליי. במצרים, ועוד יותר בירדן, מחקו לפי שעה את הקשר הישראלי.
