הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל, כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן
לֹא אֶת הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה הִקְרַבְתָּ עַל הַמִּזְבֵּחַ
אֶת דָּמְךָ שָׁפַכְתָּ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ.
בִּנְיָן בֵּית יִשְׂרָאֵל מִקְדַּשׁ־מֶלֶךְ הוּא לְבֵנָיו חַלְלֵי־חֶרֶב, מֵתֵי מִלְחָמָֽה
יְדִיד נֶפֶשׁ הַמְּחָרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת לְמַעַן הַבַּיִת,
אֲשֶׁר לֹא נוּכַל לְהַצִּילוֹ בְּלֹא מִלְחָמָה, הֵם־הֵם אַחֶיךָ לַנֶּשֶׁק,
כִּי בַּחֲלָלֵינוּ סוֹד עָלֶה קָמֵל הָאוֹצֵל חַיִּים לְעֵץ עַמִּי.
הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל, חֲתַן דָּמִים
אֶל חֻפָּתְךָ חָלַמְנוּ לְלַוּוֹתְךָ בְּיוֹם חֲתֻנָּתְךָ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבֶּֽךָ
וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה אוֹכֵל וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ
וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה וְהֵקִיץ, וְהִנֵּה עָיֵף וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה
כֵּן נֽהְיֶה אֲנַחְנוּ יְדִידֶיךָ קְרוֹבֶיךָ וְכָל הֲמוֹן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל, בֵּן יַקִּיר שָׂא נָא עֵינֶיךָ סָבִיב־סָבִיב
כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָֽאוּ לְךְ לְלַוּוֹתְךָ, עַל פִּי בוֹר קִבְרֶךָ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל
אֲשֶׁר לְמַעַן יִֽחְיוּ הֵם וְזַרְעָם – לָחַמְתָּ הַבּוֹכִים אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה'
מַצְדִּיעִים לְךָ.
סרן אריאל רייך מירושלים, שנפל בעזה, היה אמור להתחתן במארס הקרוב. שכנו כתב את השיר לזכרו.
