בבגד קטן וורוד אני אוחזת בשמלת מלמלה וידי רועדת. ביד השנייה גטקס לבן וחולצה אדומה המספרים על איש בא בימים ונערה צעירה, בדמיוני אותם אראה. עימם בתוף המכונה מסתובבים ומתערבלים גרביים ולבנים צבעוניים עליהם מתנוססות סיסמאות צבעוניות. כל בגד עולם אישי, כל בגד פריט פרטי אוחזות בו ידיים זרות ברכות מתוך הבנה, כי יש כאב בפלישה. אין זו מכבסת מילים, שום אבקת קסמים לא תוכל להסיר געגוע ליציב והקבוע. הכותבת מתנדבת במיזם הכביסה למפונים המשתכנים בבתי המלון בטבריה
1 צפייה בגלריה
yk13673608yk13673608
(פנינה קובי)