בין שרידי הבתים המפויחים, בשבילי קיבוץ בארי שהוכתמו באבק שריפה ובדם רב, מצאו אנשי יחידות החילוץ דף נייר מצהיב, עותק מגיליון "יומון בארי" שיצא לאור בערב שמחת תורה 1973, שבועות ספורים לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים.
הדף, שפגעי הזמן ואירועי התופת האחרונים הותירו בו את רישומם, הציג בפני אנשי החילוץ עדות לימים אחרים בקיבוץ, לפני 50 שנה בדיוק, עת גם אז לא חגגו בו את חג שמחת תורה, שהיה ליום של כאב ואבל.
"אין הזמנים מאפשרים", נכתב ביומון שבישר כי לא תתקיים המסיבה הקבועה בערב החג, וגם בהקפות השניות בצאתו לא יסעו החברים מהקיבוץ. "אנו מקווים לחוג, בשוב כל חברינו הביתה, לאחר ששוב ישרור שלום ושלווה תבוא על ארצנו", הם איחלו זה לזה, בתקווה לימים טובים יותר.
מזה עשרות שנים, ועד ימים אלה, מתפרסם בין חברי הקיבוץ שהוקם בשנת 1946 "יומון בארי", המסקר את קורותיו עבור 1,200 התושבים שחיו בו עד ערב שמחת תורה, 7 באוקטובר. 86 מהם נרצחו במתקפה הרצחנית בשבת השחורה ו־31 מוגדרים חטופים ומנותקי קשר המוחזקים בידי חמאס.
בשבועות האחרונים עדכוני היומון מוקדשים לדברי הספד, בכל יום לחבר אחר שנפל במתקפה. דורון צמח, מוותיקי הקיבוץ, איבד את בנו שחר, חבר כיתת הכוננות שנפל בקרבות להגנת היישוב. בימי מלחמת יום הכיפורים, מספר דורון, הוא חש כי ישראל עומדת בפני חורבן בית שלישי. 50 שנה אחרי הרגיש כיצד המדינה וכל מה שהאמין בו עומדים בפני חורבן.
"כמי שהיה ספון בממ"ד, וערבים דופקים על הדלת ומנסים לפרוץ את החדר, לא הרגשתי שזה סוף המדינה אלא הייתי ממוקד בי ובאשתי והרגשנו שזה הסוף שלנו", כתב, "זו הייתה תחושה של סוף הקהילה כאשר המחבלים שלפו את חברינו מבית לבית ורצחו וחטפו. לא הבנו איך צה"ל, שידע להגיע לאנטבה, לא ידע להגיע אלינו".
בימי בארי של חורף 73' עוד האמינו כי שוב ישרור שלום, אך צמח מספר כי בדברי הימים החדשים של הקיבוץ לא יאמינו כבר באפשרות כזאת. "אני איש שמאל אוהב אדם ומאמין באדם ובדרך השלום, אבל כבר לא יודע מהי הדרך הזאת", הוא משתף בשברון לב, "אני מאמין שכבר לא יבוא שלום על ארצנו. אחרי מה שעברתי, אני לא מאמין כבר להנהגה ולא לצבא. האמונה שלי נשברה לרסיסים".
למרות השכול, צמח אומר כי יהיה מסוגל לקרוא את כותרות "יומון בארי" של שמחת תורה 2024. "בשנה הבאה קהילת בארי תחגוג", הוא מבטיח, "אני לא יודע איפה נהיה ומתי נוכל לחזור לקיבוץ לבנות אותו מחדש, אבל אנחנו עוד נחגוג".
