על חורבותיך, בארי, הצבתי שומרים, על חורבותיך, בארי, ניצב כעת נכדי על ליבו ובידיו מוטלת אחריות עמי אין גדול מזה היום החובר אל מולדתי, משפחתי, קיבוצי, והנשמות היקרות שאיתי... כולי נרגש, נפעם, מבקש להתאושש, מאין יש להם את תעצומות הכוח להתגבש? אמונה בדרך משולבת באהבת מולדת מובנת וברורה, אחת ויחידה ואין אחרת מי ייתן וזו תהיה המלחמה האחרונה, ונוכל לשאת ברמה את השקט והשלווה. יישבו כל אחת ואחד בשקט, בצל התאנה, ולא יישא עוד גוי אל גוי מלחמה. נכתב לנכדו בטקס סיום קורס קצינים.