אחת מתופעות הלוואי של ששת השבועות האחרונים היא אובדן כמעט מוחלט של תפיסת המציאות. איזה יום היום, מה השעה ובאמת יש סרט חדש של מרטין סקורסזה? קשה לחזור לחיות ואיך אפשר לראות סדרה כשפעוטות חטופים בידי מפלצות, אבל יש לפחות סדרה אחת שיכולה, בדרך לא מכוונת, לסדר קצת את הבלבול שיוצר הלימבו.
For All Mankind אף פעם לא קיבלה את הכבוד שמגיע לה כסדרה מתוחכמת שעושה את אחד השימושים הכי מוצלחים שנראו בקונספט המציאות האלטרנטיבית. היא נמשכת על פני חמישה עשורים ומספרת על המרוץ לחלל בטיימליין שונה לגמרי - מייקל ג'ורדן הוא שחקן בייסבול, הנשיאה הראשונה של ארה"ב היא שמרנית לסבית, אל גור מנצח בבחירות של 2000, והחיים על הירח כל כך שגרתיים שכבר יש ריאליטי משם.
העולם החיצוני של For All Mankind, שעונתה הרביעית עלתה בשבוע שעבר באפל TV פלוס, מרגיש עכשיו כמעט אוטופי, אבל כאן בא הטריק החכם שלה - מתברר שהבעיות במאה ה־21 האלטרנטיבית זהות לאלה שאנחנו מכירים: פערים כלכליים, דיכאון גלובלי, שבטיות וטכנולוגיה בידיים מסוכנות. בסופו של דבר, גם אם כבר יש אפילו מקומות עבודה על הירח, אי־אפשר להימלט מהמסקנה שהמציאות של השכן לא יכולה להיות ירוקה יותר, כי בני האדם תמיד מתנהגים אותו דבר, ובכל מציאות, אמיתית או אלטרנטיבית, יהיו אלה שהורסים ואלה שמשקמים.
