ב־7 באוקטובר, כמו רבים אחרים, האחיות אורלי ואירית ליפמן קיבלו צו 8 והתייצבו מיד למילואים. אלא שבמקרה שלהן, בבית לא היו אמא ואבא להיפרד מהם. סוזי ודוד, הוריהן של השתיים, שעלו מקולומביה לפני שנים אחדות, נשארו לחיות בצד השני של העולם.
הבת הבכורה אורלי עלתה לישראל ב־2015, כשהיא בת 19, והתגייסה ליחידת חילוץ והצלה. אחותה אירית הלכה בעקבותיה, ועלתה ארבע שנים אחריה, גם היא בגיל 19. אירית התגייסה לגדוד "אריות הירדן". מאז פרוץ המלחמה שתיהן מגויסות. באופן טבעי, ההורים הרחוקים לא הפסיקו לחשוב לרגע על המלחמה המתחוללת בארץ.
וכך, הגעגועים, הדאגה והרצון להתאחד עם הבנות הכריעו את סוזי ודוד, לצד הציונות שהייתה טבועה בהם. הם החליטו לעשות עלייה. בשבוע שעבר נחתו בנמל התעופה בן־גוריון, שם הבנות אורלי ואירית קיבלו את פניהם כשהן על מדים.
"הרגשנו כל כך לבד", סיפרה סוזי על התקופה האחרונה שבילו בקולומביה. "התגעגענו מאוד לבנות שלנו. פעם בשנה הגענו לישראל ופעם בשנה הן היו באות אלינו, וזה קשה מאוד להיפרד כל פעם מחדש. אנחנו אוהבים את ישראל כמו את הלב שלנו, ולמרות שהייתה לנו בקולומביה קהילה ואת העיר שלנו, לא הרגשנו שזה המקום. בסוף, ישראל היא המקום הכי מיוחד ובטוח לכל היהודים בעולם״.
על ההחלטה לעלות לישראל דווקא בימי מלחמה, אמרה סוזי: "אנחנו מתרגשים להתחיל את החיים כאן. החלטנו לגור באשדוד: זה קרוב לים, יש אולפן, וזה קרוב יחסית לעיר רחובות, שם גרה בתנו הגדולה. אנחנו יודעים שאשדוד קרובה לעזה, אבל זה לא משנה – אנחנו מרגישים בטוחים ומאמינים שהמלחמה תסתיים בקרוב".
לסיום, סוזי מבקשת לשלוח מסרים אופטימיים ומחזקים: "אני מקווה שכל יהודי בעולם יעלה לישראל. כאן כל אדם הוא חייל או שוטר, כל אדם מרגיש חובה לתת מעצמו לעיר שלו או למדינה".
שר העלייה והקליטה אופיר סופר אמר, כי מאז פרוץ המלחמה עלו לארץ 1,000 עולים חדשים וכי רוב העולים שתיכננו לעלות לא ביטלו את התוכניות שלהם.
