זמן לא רב לאחר תחילת צעדתם בתל־אביב, עם הירידה לנתיבי איילון, נתקלו אתמול 200 בני משפחות החטופים בגשם שהחל לרדת. "הגשם קטן עלינו, אנחנו עושים כל מה שצריך בשביל להחזיר אותם הביתה", סיפרה מירב לשם גונן שבתה רומי בת ה־23 נחטפה. כמו שאר הצועדים, היא נערכה לכך מראש ועטתה את המעיל הכחול האחיד, כשהיא קוראת לאחרים להצטרף אליהם בלי לחשוב פעמיים. "תבואו להיות איתנו", היא ביקשה, "תבואו להגיד לראשי המדינה - אנחנו העם ואנחנו הקובעים. אנחנו רוצים את החטופים עכשיו".
בני המשפחות צעדו עד לחיבור עם כביש 1, משם המשיכו לצומת בית דגן. בעיכוב קל, הם הגיעו לבסוף לנקודת עצירה במשמר השבעה שם חיכו להם עשרות תושבים עם דגלים, שלטים, ואוכל ושתייה חמה. "אנחנו רוצים להראות להם שהם לא לבד", הסבירה לילך, תושבת המקום שהגיעה גם היא לצומת כשעל צווארה הדיסקית המזוהה עם מאבק משפחות החטופים. "זה יכול להיות כל אחד מאיתנו. אנחנו לא ניתן שהדבר הזה ייגמר בלי הילדים המתוקים, הסבים והסבתות, ההורים, בלי שהם יחזרו הביתה. גם הלב שלנו שבוי בעזה". גם ילדי המושב השתתפו במפגן התמיכה, נופפו בדגלים וקראו עם המשפחות "עכשיו!" בדרישה להשיב את החטופים.
משם, יצאו בני המשפחה לכיוון באר־יעקב – שם לנו הלילה, בדרך נשמעה אזעקת צבע אדום. השוטרים המלווים את הצעדה כרזו לאנשים להתכופף ולהגן על הראש בידיים, הורים עטפו את הילדים בגופם.
גם האזעקה, לא עצרה את המשפחות והן המשיכו לצעוד מיד לאחר מכן. "39 ימים ולילות שאין יום ואין לילה. אין כלום, שחור", סיפרה שלי שם טוב, אימו של עומר שנחטף מהמסיבה ברעים. "אני דורשת מראש הממשלה ומכל הקבינט לתת לנו תשובות ומעשים. אין לנו כוח יותר. תחזירו את הילדים שלנו, את המשפחות שלנו הביתה". ככל שעוברים הימים, היא מסבירה, הדאגה רק גוברת: "אני לא יודעת אם הוא אוכל או רואה את השמש. אני לא יודעת אם מרביצים לו, אם הוא מקבל את התרופות שלו, יש לו אסטמה. אני לא יודעת אם אתם מכירים את התחושה שאין לכם אוויר. אם אין לו את התרופות שלו שם, הוא לא יכול לנשום".
היום יצאו המשפחות ליום השני בצעדתם ־ שתימשך עד שבת, אז הם מתכננים להגיע ללשכת ראש הממשלה בירושלים בדרישה שהמדינה תעדכן אותם בנושא. "אנחנו לא מבינים איך יכול להיות שאין עסקה. זה לא יעלה על הדעת. אנחנו מקווים שהצעדה הזאת תסתיים לפני הזמן, בשיחה עם הקבינט והחזרת החטופים. אנחנו מזמינים את כולם לבוא איתנו", הסבירה לשם גונן.
גם צועדים אחרים, כמו דני מירן, אביו של עומרי שנחטף, שיתפו בתחושה כי נזנחו מצד הגורמים הרשמיים: "חסרים לנו הח"כים שלא באים אלינו, פרט לחילי טרופר שפגשתי פעמיים, את כל השאר לא ראיתי. אני רוצה לקרוא לכל חברי הקבינט הביטחוני, להגיד להם דבר אחד – שאלתי את בני - למה אתה נשאר בנחל עוז? הוא אמר לי, 'אבא, אתה יודע איזה מערכות יש פה? כמה צבא יש פה? לא יקרה כלום'. וממשלת ישראל זנחה לי את הילד". בקריאה הזו, גם חתמו המשפחות את היום במסיבת העיתונאים שקיימו אמש לצד הדיווחים האופטימיים בנושא המגעים.
