עידן התפיסות הקורסות חל כנראה על כל המסגרות - הביטחונית והמודיעינית, הפוליטית והתקשורתית, החילונית והחרדית. בינות להריסות הישן, המקובע והמוכתב מראש, מבצבצות תקוות חדשות לנביטה וצמיחה של חיים חדשים. מוסדי תבל נמוטו וחרדת קיום ירדה לעולם, עימה עלה אופק חדש במזרחו של עם הפלדה. כפי הנאמר בספר "הזוהר", נביטה אינה מתחוללת לפני שהגרעין במעבה האדמה אינו נרקב כמעט לחלוטין, זולת "קוסטא דחיותא" - שבריר חיות הנותרת בו, הוא אינו שב למחזוריות חיים חדשה. גם פריצות דרך נועזות בחיי אומה, מלבלבות רק לאחר ריקבון מוחלט.
השחיטה בקישינב שימשה זרז לתנועה הציונית, לקשר ייחודי בין יהדות רוסיה לאמריקה, ובקורות הציונות היא הייתה לנקודת זינוק ופריצת דרך. מאורעות תרפ"ט ומוראות השואה פתחו את שערי המולדת, והביאו לסילוק המנדט ולדרבון גלי העלייה. קשה לראות את האומות תומכות בהקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל, במנותק מהסכנות הקיומיות שריחפו מעל שארית הפליטה.
פרעות חמאס עוררו את האיום הקיומי על חיינו, גם בעידן של כוח מגן עברי יציב, מתוחכם ומיומן, וניערו את כל העם. קשה לאמוד מה מידת השפעתן על שילוב החרדיות בחיי המעשה במדינה, אך מה שבטוח הוא שהזרם החרדי הגדול, שנחשף ביוזמות פרטיות, ארגוניות והמון המתנדבים שפשטו לכל עבר בזרועות פתוחות, חושף אכפתיות, אחריות ושפע של רצון טוב לחיבור חרדי־ישראלי, זרם שחי נושם ומתרחב מדי יום, בעיקר בשני העשורים האחרונים. הוא משתקף בשלושת ערוצי הקיום, בתנועת ההתנדבות הגדולה לארגוני הסיוע, שמהם גם משתקפת מחאה עמוקה של דור, על הזנחת שאלת הנשיאה בעול והכמיהה להיות שחקן בחיים המשותפים.
זרזיף שהפך לנחשול של המשתלבים בזרועות הסיוע החברתי, "ארגוני החסד" בחרדית מדוברת, דוגמת אנשי זק"א, איחוד הצלה, ידידים - שהפכו לזרוע קיומית מפינוי גופות, פצועים עד פעולות חילוץ טכניות. שיעורי ההשתתפות בשוק העבודה, גם של גברים, משלבים מגמות הבנה ושינוי מחויב מציאות, שמקורו בחיי החרדים בתפוצות הגולה שאינם בוחלים בהשתלבות בעולם המעשה, ועם זאת מקיימים את המסורת באורח יציב. אם תרצו, עוד מעוז של קיום. הרוח הנושבת אף שילבה בתקופה זו קרוב ל־50 אלף חרדים בצה"ל (מאז 2009) במסגרות הנח"ל החרדי ומסגרות ייעודיות נוספות, כמו "שח"ר כחול", "בינה בירוק" ועוד, חרף התנגדויות מבית. הישג מרשים של המערכת הצבאית שלא זכתה להערכה הראויה, אולי אף לקיתונות של בוז.
האמת חייבת להיות מוצגת על השולחן, הגרעין המרכזי בחרדיות, זה שמורכב משלוש קבוצות אוכלוסייה הסרות להוראות גדולי תורה - ליטאים, חסידים ומזרחים - ימשיך לקדש ולהעצים את לימוד התורה בלי פשרות, מתוך אמונה עמוקה בהגנה הרוחנית והערכית על העם היושב בציון, אמונה היוקדת גם בקרב החרדים הישראלים. התנועה הערה הזו, בצבא ובחיי המדינה, מתגבשת לזרם, וקבוצת התייחסות גדולה מאוד הכוללת נדידה ממסורתיות לחרדיות, משלבת וגם מושפעת מעלייה מארצות הרווחה, מזיקה ציונית ומבחירה מודעת בחינוך חרדי. קבוצה זו הולכת ומשלימה פער במחזורי הגיוס והשוואתם לשיעור ההשתתפות הישראלי הכללי. נוכח הגל הגדול ו"ההתגייסות" החרדית, אסור לטעת אשליה בלב העם על רפורמה דרמטית בהליכותיו ואורחותיו של הציבור החרדי - התקווה האמיתית לשינוי נשענת על תהליך איטי, הדרגתי אבולוציוני ולא רבולוציוני.
