חמאס העלה מדרגה במשחק האכזרי, הפסיכולוגי שלו. הוא מעלה תאוצה באכזריות שלו ביממה האחרונה, עם פרסום הסרטון של רב"ט נועה מרציאנו ז"ל, שלאחריו צה"ל הודיע שהיא איננה בין החיים. אנחנו צפויים לעוד מעשי זוועה כאלה, ככל שפעולת צה"ל ברצועה תתרחב.
זה גם קשור לכך שעסקה להשבת החטופים מתחילה לקבל מתאר מסוים. חמאס דורש הפוגה, דלק ואסירים. ישראל לא שוללת אף מרכיב כאן, אך דורשת מהלך שחרור כמה שיותר רחב; ומסרבת להפוגה שמתחפשת להפסקת אש.
לפי ההערכות, הדרג המדיני בישראל מדבר באופן חד־משמעי: השבת החטופים בעדיפות ראשונה. הם לא מדברים בדיוק כך בחוץ.
אמרנו לפני כמה ימים שכל העיניים על בית החולים שיפא. וקרה דבר משמעותי ביממה הזאת. הבית הלבן, כמו גם מחלקת המדינה, מאשרים עצמאית את המידע שישראל מספקת לגבי שימוש בבתי החולים כמוצבים של חמאס. בכך הם בעצם נותנים לגיטימציה לפעולה ישראלית שם. אגב, אחרי הטיפול בשיפא, סביר כי העיניים יהיו נשואות דרומה, שם לפי ההערכות הישראליות נמצאים מעוזים מרכזיים של חמאס.
אנו עדים למצעד הסולידריות של תומכי ישראל בוושינגטון. מאות אלפי תומכי ישראל ויהודים נגד אנטישמיות, בעד השבת החטופים, בעד ישראל.
באופן כללי אפשר לזהות שינוי מגמה במערב. עדיין מוקדם לדבר עליו בתור משהו שיכתיב את השיחה בחודשים הקרובים; הכול תלוי בתמונות המערכה ובתמונות של הנפגעים האזרחיים, גם הפלסטינים, ברצועת עזה. אבל באופן כללי ניכרת יותר הבנה לטיעון הישראלי. מדוע ההבנה הזאת מגיעה? לא בגלל ההסברה הישראלית, אלא בגלל ההסברה של חמאס. הראיונות שבכירי חמאס מעניקים ואומרים דברים כמו "יהיו מיליון 7 באוקטובר". או הרגע הזה שג'רמי קורבין, מי שהיה ראש הלייבור, מתראיין בטלוויזיה הבריטית. שואלים אותו שמונה פעמים אם חמאס הוא ארגון טרור והוא מסרב לענות. זה אומר הכול.
חלק מהמסקנה הוא שלפעמים המשמעות של ההסברה היא שהצד השני יכול לגרום לעצמו יותר נזק. לפעמים גם צריך לתת לצד השני לדבר, במיוחד כשהצד השני הוא המפלצת שהיא חמאס.
