אֲנִי בְּסֵדֶר, תּוֹדָה. מִלְּבַד הָעֻבְדָּה שֶׁאֲנִי עֵרָה בַּלֵּילוֹת
וְכוֹתֶבֶת שִׁירָה
אוֹכֶלֶת מְעַט, הוֹלֶכֶת לְאַט, מְאוֹד זְהִירָה.
לֹא נוֹרָא, יֵשׁ עֲרֵמָה שֶׁל כְּבִיסָה עֲדִינָה לְקַפֵּל
וְיֵשׁ לִי עֲדַיִן בְּמִי לְטַפֵּל וַאֲנִי חֲזָקָה.
לֹא סְתָם אִמָּא שֶׁלִּי קָרְאָה לִי יָעֵל
וּבְסוֹף הַשָּׁבוּעַ הַחַיֶּלֶת חוֹזֶרֶת
אֲבָל בֵּינְתַיִם, אֲנִי נִפְרֶמֶת, בְּעוֹדִי נִקְשֶׁרֶת.
שירלי בן דוד | תל מונד
אמא לחייל
יקיצה.
יָשַׁנְתָּ טוֹב? כֵּן, אִמָּא
בְּרֶצֶף? לֹא.
הִתְרַגַּלְתָּ שֶׁלֹּא לִישֹׁון.
לֹא, אִמָּא, זֶה הָרֹאשׁ שֶׁמַּחְזִיק בְּתוֹכוֹ אֶת רַעַשׁ הַמַּרְאוֹת,
שֶׁקָּרְעוּ מִמֶּנִּי אֶת הַלַּיְלָה
הכותבת היא אמא לחייל שמשרת בעזה
