על רקע ההפגנות נגד ישראל באוניברסיטאות בארצות־הברית, הביקור שלי באוניברסיטת קולומביה בניו־יורק נועד כדי להתדיין בפומבי עם רשיד ח’אלידי, אולי ההיסטוריון החשוב בעולם לתולדות הפלסטינים. הכוונה הייתה להפגיש אותי, כהיסטוריון שמסוגל לבקר את ממשלת ישראל ולהאמין בזכות היהודים למדינה כאחד, עם היסטוריון פלסטיני שרואה בציונות פרויקט מובהק של קולוניאליזם התיישבותי, אך פתוח להקשיב לפרספקטיבות אחרות. מיד בראשית המלחמה הוא טען שמנקודת מבט היסטורית יש להבין את בקשת צה"ל מהעזתים לנוע מהצפון לדרום כהכנה להמשך הנכבה של 48'; לא כניסיון לגונן עליהם. התכוונתי לשאול איך אפשר להאשים את ישראל גם במצור שמונע מהעזתים לצאת וגם במזימה לגרש אותם, ומדוע, כמקורב לאש"ף לשעבר, הוא אינו דוחה, לטובת העזתים עצמם, את שלטון חמאס.
לבסוף, עקב אילוצי לוח זמנים ח’אלידי נעדר, והוחלט שאשוחח עם הדיקן של מדעי הרוח, פרופ' ברונו בוסטילס, בנוכחות סטודנטים ומרצים. לפני שהגעתי אמרה לי פרופ' רבקה קוברין, ראש המכון ללימודי ישראל והיסטוריה יהודית, שבכל 18 שנותיה באוניברסיטה היא לא חוותה דבר כזה. היא הציעה שאשוטט בקמפוס לצד ג'ולי פלדמן, סגניתה, שגם נראתה נסערת. ואומנם, הקלישאה "אווירה עוינת" מעולם לא הרגישה לי אמיתית יותר.
במרכז הקמפוס, מהמקומות היפים בעיר בימים כתיקונם, התכנסו כמאה מפגינים, בהם הבת של אשת הקונגרס אילהן עומאר, חלקם עם מסכות קורונה שהפכו כאן לאמירה פוליטית; על המקהלה ניצח סטודנט שטען שהוא מהגדה המערבית במקור. הלהיט היה "פלסטין תהיה חופשית, מהנהר ועד הים". המעניין ביתר השירים טמון בזיקה שיצרו בין ישראל לשלל עוולות מהעולם - למשל, היחס לשחורים והחומה שטראמפ החל לבנות בגבול מקסיקו. הם הבטיחו להפילה, כמו שיפילו את הגבול שכבר נפרץ ב־7 באוקטובר.
מולם עמדו כ־20 יהודים. במונחים של אופנה סטודנטיאלית, שגם לה יש משקל בעימותים, ברור היה מי החנון ומי הקול. ספק נדהמים ספק מבוהלים, היהודים התלבטו: להגיב או להתייצב מולם בשתיקה רועמת. הסטודנט הפלסטיני התקרב וצעק: "ממה אתם מפחדים? מהקיום שלנו? אנחנו עומדים למען האמת והצדק ואיש לא יעצור אותנו. אני אומר ליהודים: מי שרוצה להילחם באנטישמיות שיצטרף אלינו. ואם לא תקשיבו לדרישותינו - לאף אחד לא יהיה טוב. למה אתם מתנגדים להפסקת אש?".
הקריאה להפסקת אש היא קלף מרכזי בוויכוח. גם הדיקן, וגם הקומיקאי ג'ון אוליבר, שניסה השבוע להיות מאוזן בתוכניתו, טענו שזו עמדה שאמורה להיות מקובלת על כל אדם הגון. ואכן, קשה לצאת טוב כשאתה מבקש להוסיף להילחם. רק שלא ברור אם התביעה להפסקת הקרבות ללא תנאי יונקת מבורות תמימה, או שהמציעים אותה מודעים לכך שהפסקת אש מוחלטת פירושה, במקרה הנוכחי, גם המשך שלטון חמאס. בערב שמעתי על סטודנטים שהפסיקו לבוא לשיעורים, וסטודנטית שהוכתה במעונות כי תלתה מזוזה בחדר.
בסופו של הדיון שאל פרופ' לפסיכולוגיה אם הדיקן היה מאשר לקרוא "מהים עד הנהר" גם לו מדובר היה בקריאה של לבנים שמתכוונים לכך שלשחורים אין מקום להגדרה עצמית במרחב. בנקודה הזו הדיקן, שטען שהכוונה המקורית היא לדרוש חופש וצדק לכל, החל להסס. למחרת הודיעה האוניברסיטה על איסור הפגנות מסוג זה בקמפוס. הסטודנטים היהודים הרגישו ניצחון מסוים, אבל הסיפור כבר גלש מעבר לגבולות האוניברסיטה. קוברין סיכמה בצער שדווקא מתוך תחום מחקריה, שנוגעים להגירה יהודית בשתי המאות הקודמות ונראטיבים יהודיים, "אני חוששת שאנחנו בנקודת ציון מכרעת בהיסטוריה היהודית: הישראלים יצטרכו להתמודד עם הטראומה, ואנחנו עם ההשלכות של התפרצות אנטישמית שאי־אפשר לטעות בה, בקמפוסים ובארצות־הברית".
המפגינים יצרו זיקה בין ישראל לעוולות כמו היחס לשחורים והחומה שטראמפ החל לבנות בגבול מקסיקו. הם הבטיחו להפילה, כמו שיפילו את הגבול ב־7 באוקטובר
