בשעת הצער הכבד שנפלה על ישראל, אירועי ההזדהות ברחבי העולם היו מקור לגיוס עידוד ותמיכה. במדינות העולם החופשי, מרבית הקהילות היהודיות יצאו לרחובות ביחד עם אלו המשתייכים לציבור המערבי, הליברלי והציוני, והביעו תמיכה חד־משמעית במדינת ישראל. רק השבוע התקיימה הפגנת ענק בוושינגטון, שיש שטוענים שהיא ההפגנה הגדולה ביותר למען יהודים ושל יהודים בתולדות ארצות־הברית. בנוסף, ה"בילד" הגרמני התחיל לפרסם על שלט חוצות דיגיטלי את תמונות החטופים, וגם בבריטניה - שחלק מכלי התקשורת שלה עוינים ביותר את ישראל - ישנם כתבים פרו־ישראלים בעלי תפוצה רחבה שתמיכתם בנו ובצדקת המלחמה אינה משתמעת לשני פנים.
ואלו רק "הרחובות". גם ההנהגות של אותן מדינות משמיעות הפעם תמיכה לא מסויגת, וחלק מראשיהן אף מתנגדים להפסקת אש, כמו קאנצלר גרמניה שולץ. גם לנשיא צרפת מקרון לקח פחות מ־24 שעות לחזור בו מהאיוולת שאמר, שלפיה משתמע שישראל הורגת בכוונת זדון נשים ותינוקות בעזה. דובר המועצה לביטחון לאומי בארצות־הברית ג'ון קירבי מביע פעם אחר פעם תמיכה אבסולוטית בישראל, וגם אם ברור לכל שמתנות לא מקבלים בחינם - התמיכה האמריקאית היא בעלת משמעות אדירה.
אין ספק שיש בתמיכה זו משום הזדהות וכאב לב אמיתיים על הטבח הנורא שהתרחש ב־7 באוקטובר ועל החטופים שנמצאים בידי חמאס. נאמר ונכתב הרבה על כך שמעבר לצער הגדול וההזדהות הכנה, ישנה גם הבנה אירופית (בעיקר במערב אירופה) ואמריקאית שישראל נלחמת את מלחמתו של העולם החופשי. בהיבט הזה, ההפגנות האנטישמיות - שטועים מי שקוראים להן פרו־פלסטיניות - הן תזכורת עקבית וחשובה לכך שהאיסלאם הרדיקלי שנגדו ישראל נלחמת נמצא כבר ברחובות לונדון, פריז וניו־יורק, במסווה של דאגה לפלסטינים. המשתתפים בצעדות שקוראים "מהנהר ועד לים פלסטין תהיה חופשית" כבר לא מתאמצים להסתיר את השאיפות האמיתיות: הם מוותרים על דגל חמאס ומביאים איתם את דגל אש"ף, כדי שנזכור שהבעיה היא פלסטינית ולא רק חמאסית. לישראל זה כמובן נותן יותר מרחב פעולה בעזה להילחם עבור עצמה, אבל גם עבור העולם. גם זה סוג של אור לגויים.
אבל יש דבר נוסף שאולי משחק פה תפקיד, והוא רגשות האשם. רבות מדי ממדינות המערב בחרו לאורך השנים את הצד הפלסטיני וראו בו קורבן - והדבר בא לידי ביטוי לא רק בהעברה של כסף למנגנונים פלסטיניים ביהודה ושומרון ועזה, אלא גם בתמיכה ברעיון הפלסטיני ובשימוש בו לטובת הפעלת לחצים על ישראל. אנחנו, מנגד, נדרשנו להפסיק בנייה של מרפסת בשכונת גילה או ביהודה ושומרון בזמן ביקורים של מנהיגים זרים - "כמחווה של רצון טוב" - ובנוסף להכניס פועלים מעזה לשטחנו או להעלים עין מטרור ערבי, בידיעה שתגובה תגרור "גינויים". ארגונים ישראליים הקרויים ארגוני "זכויות אדם" או "ארגוני שלום" ידעו תמיד שיש להם אנשי קשר ואוזן קשבת בממשלות זרות.
ולכן, כשעוסקים בשאלת "הקונספציה", ומנסים להבין מי היו שבויים בה ומי האחראים, והאם הקונספציה השתנתה באמת או רק הושהתה לצורכי המלחמה - מוטב לתת את הדעת גם לאחראים מעבר לים. מי שפעם אחר פעם בחרו בצד הפלסטיני כקורבן וכמדוכא, והעבירו לו כסף - בעצם האכילו את מפלצת הקונספציה וטעו בזיהוי הקורבן האמיתי.
מי שפעם אחר פעם בחרו בצד הפלסטיני כקורבן וכמדוכא, והעבירו לו כסף - בעצם האכילו את מפלצת הקונספציה וטעו בזיהוי הקורבן האמיתי