הנה עובדה לא ידועה: עד לפני כחודשיים, ימים ספורים לפני מתקפת הפתע של ארגוני הטרור בעזה על יישובי הדרום, נהג צוות רופאים ישראלי לחצות את מחסום ארז ולהיכנס לרצועה. רופאים ישראלים־ערבים (בלבד) קיבלו היתר מיוחד להדריך את רופאי בתי החולים (בעזה 35 בתי חולים), להשתתף בניתוחים ולהדריך בטיפולים במרפאות. במקביל יצא צוות רופאים ישראלי, שכלל גם רופאים ישראלים־יהודים, להדריך וללמד את עמיתיהם בגדה המערבית. רופאים מצטיינים מערי הגדה הוזמנו לעבור השתלמויות מקצועיות בבתי החולים הגדולים בישראל.
שיפא, בעברית – החלמה, הוא בית החולים הגדול ביותר לא רק בעזה, אלא גם בגדה. 540 מיטות, שש מחלקות פעילות, בית מרקחת, צוות גדול של אחיות וכוח סיוע, ו־500 רופאים – שמהם מגיעים, בגלל הנסיבות, רק 200 – ועוד 200 אחיות, אחים, סגל עזר רפואי, רוקחים וטכנאים.
בית החולים הוקם ב־1946 בכספי תרומות מארגוני בריאות בינלאומיים ונדבנים פלסטינים עשירים, התכנון והבנייה הופקדו בידי קבוצת קבלנים בריטים. עם השנים גדלו ממדי שיפא, והוא מתפרס על שטח עצום, למעלה משבעה דונמים – ארבעה מבנים גדולים, שלושה קטנים ומרחב דשא מוריק שמחבר ביניהם. את מבצע ההרחבה, לפני מלחמת ששת הימים, קיבלו על עצמם שני ארכיטקטים מתל־אביב שהסתייעו בפועלים מקומיים. אלה בנייני ענק שבתחתיתם שתי קומות "המרתף" העצום, המרווח, שמחבר בין המחלקות וממשיך למקומות רחוקים יותר בעיר עזה, שמצוידת באין־ספור מנהרות.
באחד הימים, לפני יותר מ־20 שנה, הגעתי לשיפא. אירח אותי אז מי שהיה הממונה על ביטחון הפנים והשב"כ הפלסטיני ברצועה, מוחמד דחלאן. אני ביקשתי לסייר לאורך רצועת חוף הים, דחלאן התעקש להראות לי את בית החולים. ברגע מסוים, לא אשכח עד היום, הפניתי לו שאלה לגבי תושב יפו שנעלם ברצועת עזה ושרעייתו התחננה שאשאל איפה הוא נמצא. כשהזכרתי את שמו נדלקו עיניו של דחלאן והוא מיהר להצביע על אחד המרתפים שמתחת למחלקת ניתוחי חזה. "הוא כאן, יחד עם עוד חברים שלו", אמר ולא הוסיף. אז, לראשונה, הבנתי שהמרתפים הללו משמשים למטרות אחרות.
ד"ר מוחמד אבו־סלמייה, מנהל בית החולים וראש מערך החירום ברצועת עזה, היה עסוק אתמול בראיונות לתקשורת העולמית ולערוץ "אל־ג'זירה". הוא לא הזכיר אפילו ברמז את צוות הרופאים הערבים מישראל שאיתם הוא שומר על קשר קבוע ומקיים התייעצויות טלפוניות. הוא גם לא הזכיר את שיחות הטלפון שניהל איתו איש שב"כ בכיר, דובר ערבית רהוטה, ששאל אותו למה זקוקים בבית החולים. ד"ר אבו־סלמייה דיבר על דלק, מים ואמר שתרופות מגיעות במשורה. הישראלי הבטיח להביא עגלות לפגים ואלונקות. אתמול הודיע ד"ר אבו־סלמייה: "איש מהישראלים לא דיבר איתי בכלל", והדגיש ש"החיילים לקחו 200 צעירים לחקירות (בכוונה לא ציין במה חשודים הצעירים ומהיכן נלקחו בבית החולים). הוא חזר והדגיש: "אנחנו בית חולים גדול ומוכר ואנחנו עובדים סביב השעון בטיפול במחלות מסובכות. עכשיו יש לנו הרבה מאוד פצועים קשה, ואני יודע שחלקם לא ישרוד". כתבת "אל־ג'זירה" דווקא ניסתה ללחוץ לגבי זהותם ותפקידיהם האמיתיים של 200 הצעירים החשודים, אבל ד"ר אבו־סלמייה התעקש: "אני עובד רק בקומות העליונות של בית החולים".
ד"ר אבו־סלמייה נקלע למצב בלתי אפשרי: מצד אחד טען שאין לו מושג מה מתרחש בשתי קומות המרתף, מי מסתתר שם או מסתיר נשק וחומרי חבלה. מצד שני התחנן לקבל סיוע עולמי ואף הודיע: "אני מוכן לקבל סיוע אפילו מישראל, אבל לא מציעים". זה לא נשמע מדויק. רק שלשום שמעתי, בשיחה מוקלטת, את הדובר הישראלי מציע בערבית רהוטה לעזור לחולים הקלים להתפנות, ולחולים הקשים או לתינוקות הציע אמצעי שינוע מיוחדים, על חשבון מדינת ישראל.
כשאלפים בחרו להתגודד במרתפים, במסדרונות ובחצר בית החולים, ד"ר אבו־סלמייה התריע על מחלות מתקרבות בגלל הגופות שלא הגיעו לקבורה. "82 נטמנו", סיפר, "ועוד 60 מתים – זקנים, נשים ותינוקות – ממתינים מחוץ לאולם הקירור עד שיימצא קבר קבוצתי. אנחנו מתקשרים לכל ארגוני הרופאים", התלונן, "מביעים באוזנינו דאגה, ומיד טוענים שהם לא יכולים לעשות יותר עבורנו".
איחוד הנסיכויות במפרץ מציע להקים בית חולים נייד בדרום הרצועה. ממשלת איטליה הודיעה שתשגר ספינה רפואית, בתנאי שיניחו לחולים לעלות על סיפונה, מחוץ לרצועה. מצרים הסכימה לקלוט תינוקות חולים או פצועים, ולהעביר את הפגים לטיפול בבית החולים השכן, ברפיח. טורקיה לא הציעה עזרה, אלא עונש – הנשיא ארדואן הודיע אתמול שיפעל להעמיד את ישראל למשפט על פשעי מלחמה שהתבצעו, לפי תלונותיו הקולניות, במתחם בית החולים שיפא.
