ביקורי ראש הממשלה ביחידות צה"ל הפכו לאחד הטקסים הגרוטסקיים של המלחמה. מן הסתם, ראוי ורצוי שמנהל המערכה ייצא לשטח, יפגוש חיילים וחיילות וישתמש בסיקור התקשורתי כדי לגבש את הציבור ולהעביר מסרים לעולם. ואם צריך להזכיר, לא בנימין נתניהו המציא את העלייה על מדי יוניקלו ובטח שלא את תרבות הפוטו־אופ.
אבל נתניהו מנווט את המלחמה כשהוא סוחב על גבו שורה של משאות כבדים: את עצם התרחשות האסון במשמרת שלו, את עשרת חודשי הכאוס תחת ממשלתו, את שנות המשבר הפוליטי שהחלישו את כל המערכות וגם את המדיניות שהוא עצמו עיצב כלפי חמאס בעזה. כל אלה ואולי עוד כמה תכונות של נתניהו מתבטאים, בין השאר, במנוסתו מהמילה "אחריות" אבל גם בהימנעות מביקור אצל ניצולי וניצולות הקיבוצים או במתחמי האירוח של מפונים ומפונות. כשנשאל על כך במסיבת העיתונאים במוצאי שבת תשובתו הייתה, פחות או יותר, שאין לו זמן.
אז אתמול שוב כנראה נפער חור בלו"ז ונתניהו בטח התלבט ארוכות בין מפגש טעון עם שורדי קיבוץ בארי לבין סיבוב דאווין בבסיס זיקים - ולא תאמינו מה הוחלט. אלא שגם זה לא עבר בשקט: לפי דיווח שלשום של תמיר סטיינמן בערוץ 12, חיילי מילואים לא הורשו להיכנס לבסיס ואף נותרו במשך שעות ללא מיגון (!) כיוון שהייתה היערכות להגעתו של נתניהו.
דני קושמרו, שישב כרגיל לצד סטיינמן בנקודת השידור הדרומית, נאלץ להסביר מדוע קיים חשש שראש ממשלת ישראל ייתקל באנשים שעזבו הכל כדי להגן על הבית. ובכן, מתברר שאותם קצת יותר קשה לביים לטובת תמונה מחמיאה או לוודא שלא ימתחו ביקורת. אגב, רבים מהם דוגלים ב"זה לא הזמן" מתוך אמונה אותנטית ונאצלת, רק שניצול אחד יותר מדי עוד עלול להפוך את "זה לא הזמן" ל"זה ממש הזמן".
אולם במקום שהפרסום החשוב של סטיינמן יעורר שיח ביקורתי סביב אחורי הקלעים של מסעות נתניהו ברחבי צה"ל, הביקור שהתקיים לבסוף בזיקים אתמול נתפס כעוד אחד מפרטי הכרוניקה של היום ה־40 למלחמה: הציטוטים דווחו, התמונות המחויכות הוקרנו והפרשנויות נטחנו. עכשיו אפשר לעבור הלאה, לחינגת הנזיפות ב־BBC (בקשת זה השתלב מצוין עם חגיגת המערכון של "ארץ נהדרת", שהיה בינוני אם לנקוט אנדרסטייטמנט בריטי) או להמשך הדיון בשאלה: האם הוכנס דלק לעזה או שמא הוכנס דלק לתוך המשאיות שנכנסו לעזה. בין המנחשים נכונה יוגרל שעון מדיני, ובין העונים לא נכונה יוגרלו חמש דקות עם ניר דבורי, אחרי שעוד מישהו אמר לו שסיום המלחמה תלוי גם בשעון המדיני ולא רק במבטו הנחוש של דובר צה"ל.
בקטנה
בחדשות רשת הצטיידו בפרומו חדש בהובלת אודי סגל והילה קורח ולצידם דמויות בולטות בסיקור המלחמה. היוזמה מתבקשת והעריכה המוצלחת, רק חבל שהטקסט מסורבל וההגשה שלו צולעת. כמו כן, מלבד דילולו של רביב דרוקר לממדים של מבזקן (כאילו שיש לחדשות ערוץ 13 אין־ספור סמלים מלבדו), מעניין שתמר איש שלום לא מפציעה בפרומו ולו לשבריר שנייה. אפילו נטעלי שם טוב, שהגיעה לערוץ לפני שעתיים בערך, זוכה לזמן מסך קצרצר אבל לא מגישת מהדורת השבת ומי שהגישה את המהדורה המרכזית במשך לא פחות מ־ 11 שנים. למה ככה?
