עונת הבכורה של "משמר הגבול" היא מהמרשימות שנראו בטלוויזיה הישראלית בשנים האחרונות. זה היה כך ללא קשר למלחמה, שפרצה לקראת אמצע העונה, אבל אסון 7 באוקטובר והטלטלה בעקבותיו מקרינים גם על הסדרה של מני יעיש, שהוכיח כאן שוב שהוא אחד היוצרים הייחודיים בישראל. כמו כן, שידור הסדרה כרגיל תחת האבל והחרדה הוא תעודת כבוד ל־HOT, שניצלה את מרחב התמרון שלה והאמינה ביכולת של הצופים והצופות להבין את החשיבות של חומר חזק ורלוונטי מחוץ ליקום החונק של שידורי החדשות.
כמו כל אמנות מצוינת, "משמר הגבול" ניסתה להיכנס לתוך הסדקים של המציאות ולמצוא שם אמת עמוקה יותר, גם אם היא קשה לעיכול. זה נכון בעיקר לגיבור הסדרה, אבי ברכה (בן סולטן המהפנט), שלא מצליח להיאבק בשדים, כי ספק עד כמה, אם בכלל, הוא מודע לקיומם. את החור שנפער בליבו מאז מות אימו, ממלאים שנאה יוקדת בתחפושת של גאווה לאומית והערצה לאנשים שמסמלים עבורו את השליטה שהיה רוצה לעצמו. ומעל הכל, יש בו זעם ואלימות שלא נראו על המסך המקומי אצל דמות ראשית.
כל אלה הופכים את מסע ההתבגרות הסוער שלו לחוויית צפייה מטלטלת של הזדהות וסלידה, וזה עבד כי אין שם מיליגרם של זיוף: את זה הסדרה השאירה למפקדים של אבי, ורסנו (שלום מיכאלשוילי שהתמודד נפלא עם הטוויסט של הדמות שלו) ופולומבו (מוריס כהן הכריזמטי), שמייצגים את האמירה החתרנית של יעיש, לפיה גם לוחמים דגולים ונערצים יכולים להיות מניפולטיביים ופוגעניים. במקרה של אבי, שניהם ראו בפראיות שלו, זאת שהייתה אמורה להרחיק אותו מאחיזה כלשהי בנשק, בתור נכס, עד שהפכה לנטל.
לעומת זאת, הסיפור של מירי (נועה אסטנג'לוב) הדגים טיפול מקורי וחריג בישירות שלו עם פרשת תקיפה מינית בתוך מערכת גברית והיררכית, שממילא מושתת על ההילה של הפעלת כוח. לצד בימוי וכתיבה יוצאים מהכלל בסצינת ההרצאה על מי־טו בפרק השביעי, העוצמה של קו העלילה כולו טמונה בכישרון יוצא הדופן של אסטנג'לוב, שכל הבעת פנים שלה היא שיעור מאלף בהבנת ההוריקן שהתחולל בנפשה של מירי. בשולי הדברים, החלק הזה ב"משמר הגבול" הוליד גם מכת אגרוף מהמוצדקות והמספקות בתולדות המדיום.
השקופית בפתיחה של פרק הסיום הקדישה אותו לסמלת שנייה רוז רובין ז"ל, לוחמת מג"ב שנהרגה לפני כעשרה ימים בפיגוע בעיר העתיקה בירושלים, ולכל לוחמי מג"ב שנפלו במלחמה. זה לא רק מתבקש מצד סדרה שנקראת "משמר הגבול": זאת אמירה שאין כל סתירה בין יצירה נוקבת להכרת תודה. למעשה, העובדה שבישראל עדיין מופקות סדרות כמו "משמר הגבול" היא חלק לא מבוטל מהדרך לניצחון.
