זה שנים רווח בישראל ריטואל קבוע: אזרחים ערבים, ובפרט מנהיגים פוליטיים, מתבקשים לגנות פיגועי טרור, ולרוב הודפים זאת בטענה שמדובר בתביעה מתנשאת והם אינם צריכים להוכיח את נאמנותם. דפוס התנהגות שכזה אינו קביל עוד לאחר טבח 7 באוקטובר - האירוע הקשה ביותר בתולדות הסכסוך הישראלי־פלסטיני. הגינוי הפעם הוא אמצעי אבחון לגבי אמות מוסר, הגדרת האמת ויכולת לקיים ביקורת עצמית ולנקוט אמפתיה כלפי האחר.
טבח העוטף זיעזע עמוקות את התודעה הקולקטיבית של היהודים בישראל, בייחוד בכל הנוגע לתפיסת המרחב הערבי והאפשרות לכונן דו־קיום עימו. לגבי חמאס, ברור לכלל היהודים כיום כי מדובר ב"אחר" תאב כמיהה להכחדת ישראל שאוחז בעולם ערכים קיצוני השונה בתכלית מזה של הישראלים. אותה התפיסה מושלכת גם לגבי הציבור העזתי, שעד כה לא הביע כל קול ביקורת נגד חמאס ושאלפים מקרבו השתתפו במעשי הטבח, הביזה והאונס ביישובי העוטף.
המחשבה הישראלית נודדת מאז 7 באוקטובר גם ליהודה ושומרון. במסגרת זאת, רווחת ההנחה שלפיה תפיסות הפלסטינים באזור הזה אינן שונות מהותית מאלה של העזתים וכי אי־ביצוע של מעשי טבח דומים בגדה היא נגזרת של מגבלות, לא של עכבות מוסריות. הצידוד המוחלט בפלסטינים, לרבות בחמאס, וההתקפה הבוטה על ישראל ברחבי העולם הערבי והמוסלמי חידדו את ההבנה הישראלית שגם במרחבים האלה מתקיים פער ערכי ותרבותי בלתי ניתן לגישור.
הדילמה הנוקבת ביותר מתפתחת בהקשר לציבור הערבי בישראל, זה שהפגין עד כה גישה אחראית ומרוסנת נוכח המלחמה בעזה. בקרב רבים מהיהודים מתעורר החשד שרבים מהאזרחים הישראלים מצדדים בפועל בצד הפלסטיני, לא חשים צער אותנטי נוכח הפגיעה בישראלים ועלולים לשחזר את אירועי שומר החומות ממאי 2021, ואולי אף התפרצויות חמורות מהן. בקרב הערבים מתעורר חשש קונקרטי לגבי החמרת הפיקוח והאכיפה מצד מנגנוני המדינה, לצד פחד קמאי יותר מהישנות הנכבה של 1948. הניכור העמוק בין שתי החברות מגולם בצמצום המגעים השוטפים, לרבות נוכחות של ערבים במרחב הציבורי הערבי, וכן באווירה טעונה במוקדי עשייה משותפת כגון קמפוסים ומקומות עבודה.
הציבור הערבי, שספג 20 קורבנות וארבעה חטופים ב־7 באוקטובר, מציג מגוון תגובות. בקוטב אחד ניצבים מכחישי הטבח, מפיצי הפייק ואף אלה שמפגינים הזדהות עם חמאס. בתווך ניצב ציבור גדול שמביע גינוי כללי של פגיעות באזרחים (לרוב בעברית), אך עוטפו בטענות ל"סימטריה" ולהבנת "ההקשר" של פשעי המלחמה, תוך כדי התחמקות מהגדרת חמאס כארגון טרור. בקוטב השני, המצומצם יותר, ניצבים נושאי הביקורת הבהירה והחדה, ובראשם מנסור עבאס - אחד הבודדים בהקשר הזה בכל העולם הערבי והמוסלמי.
אזרחי ישראל הערבים נדרשים לגינוי ברור ומהותי של טבח 7 באוקטובר. זהו אינו אקט של השפלה או מס שפתיים בלתי מחייב, אלא מהלך הכרחי שתכליתו להוכיח שאכן קיים עולם ערכים משותף לשתי החברות. ניתן לחוש כאב כלפי הנפגעים הפלסטינים הבלתי מעורבים בעזה, אך בה בעת להפגין אמפתיה עמוקה כלפי אזרחי המדינה היהודים ואף להביע שאט נפש מכך שפושעי מלחמה מפלצתיים יצאו מקרב עמך. זוהי התגובה השכיחה בציבור היהודי בעקבות פיגועים דוגמת דומא או חווארה. ללא אמירות ברורות שכאלה, לא ייכון דו־קיום עם תום המלחמה, ובמקום זאת יתחוור כי מוטב לשתי החברות לחפש דרכים להיפרדות במקום קיום משותף.
ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל־אביב וחוקר בכיר במכון למדיניות ולאסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן
אזרחי ישראל הערבים נדרשים לגינוי ברור ומהותי של טבח 7 באוקטובר. זהו אינו אקט של השפלה או מס שפתיים בלתי מחייב, אלא מהלך הכרחי שתכליתו להוכיח שאכן קיים עולם ערכים משותף לשתי החברות
