עלינו לומר ביושר: תוכניתו של חמאס לעצור את תהליך הנורמליזציה הצליחה, לעת עתה. אולם, האינטרסים והמוטיבציות של השחקנים המרכזיים - ארצות־הברית, סעודיה וישראל - נותרו בעינם, וסיום שלטון חמאס בעזה יעניק הזדמנות לחידוש התהליך.
הסכם נורמליזציה ישראלי־סעודי יהיה תשובה ראויה לחמאס ולאיראן. הוא גם יעניק דיבידנדים כלכליים ולגיטימציה משופרת לישראל בעולם הערבי והמוסלמי, יחזק את המעמד האמריקאי באזור וישדרג את עוצמתה המדינית והביטחונית של סעודיה כמשקל־נגד ברור לאיראן. המלחמה אינה מבשרת את מות הנורמליזציה, אך היא משנה את תנאיה. במסגרת זאת, התנאים האמריקאים והסעודים המסתמנים יכללו מעתה מרכיב פלסטיני משמעותי יותר, ובכלל זה התנעה של תהליך מדיני מול הרשות הפלסטינית, חיזוקה ויצירת התנאים לשלטונה - גם תחת שם אחר - במקום חמאס.
לחמאס, ועימו לאיראן, הייתה מטרה נוספת: לפגוע בקשרים בין ישראל לשכנותיה הערביות. גם פה הצלחתם חלקית. נכון שהסנטימנט האנטי־ישראלי באזור מתחזק, אולם עד עתה, ולמרות מראות ההרס מעזה, ירדן ומדינות "פורום הנגב" (מצרים, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו) לא ממהרות לנתק את היחסים עם ישראל, למרות הלחצים כלפיהן מבית.
ישנן כמה סיבות לכך מלבד לחץ אמריקאי: מרבית מדינות ערב, להוציא קטאר, מעוניינות בסיום שלטון חמאס בעזה, כדי להנחיל תבוסה לאידיאולוגיה של האחים המוסלמים שעימה מזוהה הארגון המהווה עליהן איום. הן גם מקוות להחליש בכך את הציר האזורי שמובילה איראן ושחמאס הוא חלק ממנו.
מול האיום האזורי האיראני המלחמה מביאה לידי ביטוי, לראשונה באופן מבצעי, את השותפות הישראלית־ערבית תחת פיקוד המרכז האמריקאי (סנטק"ום). שיתוף הפעולה מעניק יכולת משופרת ליירט איומים אוויריים וימיים, אך הוא מצריך גם לקחת בחשבון אינטרסים של שותפים במרחב כחלק מהצורך לפעול בקואליציה. התייצבות ארצות־הברית לצד ישראל מעודדת את בעלות בריתה באזור ומגבירה את ביטחונן בה - היא מפיחה תקווה שאמריקה תעמוד לצידן במידה שביטחונן ייפגע. המלחמה המחישה עבור מדינות ערב את יכולת הנזק של איראן, אך גם את מגבלות כוחה ואת ההכרח לעמוד מולה.
יש עדיין אתגרים משמעותיים בפני חידוש המגעים לקראת נורמליזציה. ראשית, הלך הרוח האזורי אינו לטובת ישראל, וייתכן שנצטרך "תקופת צינון" לאחר המלחמה שתכלול שינוי פוליטי בישראל שיאפשר מתן אופק מדיני. בנוסף, שנת הבחירות לנשיאות בארצות־הברית בפתח, מה שיקשה על יכולתה להפנות קשב להובלת המהלך. לזאת יש להוסיף את הדרישות הסעודיות, ובראשן בניית תשתית גרעין הכוללת העשרת אורניום בתחומה. לסעודים אין עניין להשקיע משאבים וקשב לעזה, הם לא באמת רוצים את כאב הראש הזה. אולם, במסגרת הסכם נורמליזציה ומתן "גזרים" אמריקאיים, ניתן לשכנעם להגביר את מעורבותם, לצד מדינות ערביות נוספות. מיטוט חמאס ויצירת אופק מדיני יאפשרו להתניע מחדש את המגעים לקראת נורמליזציה עם סעודיה, לבצר את הסכמי אברהם ולייצר תנאים שיאפשרו את השתלבות מדינות "פורום הנגב" וסעודיה בשינוי המציאות ברצועה.
ד"ר יואל גוז'נסקי הוא ראש הזירה האזורית במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), אוניברסיטת תל־אביב, ולשעבר בכיר במל"ל
המלחמה המחישה עבור מדינות ערב את יכולת הנזק של איראן, אך גם את מגבלות כוחה ואת ההכרח לעמוד מולה