למרבה הצער סוף השבוע לא הסתיים בבשורה בנושא הרגיש של השבת החטופים והחטופות: חמאס מקשיח עמדות במשא ומתן, יחיא סינוואר לא חידש קשר ודובר הארגון דיווח על "אובדן קשר" עם קבוצה גדולה של חטופים וחטופות ושוביהם כחלק מלוחמה פסיכולוגית.
כל זה מלמד שוב: עם כל הכבוד לעמדה הישראלית, שנמסרה לאמריקאים, בסוף מי שמנהל את האירוע הוא סינוואר. לכן על מנת להשיג משהו, כגון שחרור נשים וילדים במספר שנע בזהירות סביב 80, יש צורך להגביר את הפעילות ההתקפית וללחוץ עוד יותר כדי להביא את סינוואר באמת לשולחן המו"מ. צריך לקוות שבאמת המספר 50 ירד מהפרק.
ככל שהמעורבות האמריקאית מול קטאר חשובה, לישראל היה עדיף שמצרים הייתה מתווכת. אבל זה לא המצב, והקיפאון נמשך. לכן גם הפערים בגישות בתוך הקבינט, שעליהן דיווחנו בשבוע שעבר, פחות רלוונטיים כשאין הצעה רצינית על השולחן.
גורמים המעורבים במו״מ טוענים כי ישראל מוכנה למספר ימי הפסקת האש וכי הם הצליחו לשכנע את צה"ל לקבל זאת בתמורה לעסקה גדולה יותר, של מעל 100 חטופים וחטופות, אבל ממילא הצד השני עסוק במלחמה פסיכולוגית. למעשה, לא ברור מה האינטרס של סינוואר לקבל עסקה גדולה: הוא משחק מצוין עם הקלפים שיש לו, וההרס העצום בצפון הרצועה לא גורם לו לאבד שינה בלילה. עד לפריצת דרך, צה"ל מגביר את הפעילות הקרקעית ובסוף השבוע יצאו כוחות אוגדה 36 למתקפה במרחב זייתון וכוחות אוגדה 162 למתקפה במרחב ג'באליה. למעשה אחרי שאוגדה אחת הגיעה מצפון והשניה ממזרח לכיוון הים, שתיהן נעות מזרחה ליעדים שבהם יש שני גדודים לפחות של חמאס והקרבות הן בעצימות גבוה. קדמו לפעולה ריכוך ארטילרי והפצצות מהאוויר, ועדיין שילמנו בקרבות מחיר יקר: חמישה לוחמים נפלו, בהם מ״פ בצנחנים. לעומת קרבות קודמים, ניכר שהלוחמים נתקלים במחבלים שלא מתקפלים מהר. צה"ל יצטרך להלחם באזור לפחות עד סוף השבוע הבא, כאשר מזג האויר הופך מורכב עם גשם שיתחיל מהיום.
המהלך הבא הוא לחימה בחלק הדרומי, באזור חאן יונס. האתגר יהיה מורכב הרבה יותר, אבל הצבא משוכנע שיוכל למשימה. מנגד, אנחנו יכולים לדווח שפיקוד הדרום טרם קיבל את הפקודה להיערך אליה וזה מעניין. התוכניות קיימות. גם גלנט אמר אמש שבדרום רצועת עזה ירגישו את צה״ל בקרוב.
השאלה היא אם רק מהאויר או גם בפעולה קרקעית. ניתן לחבר את ההמתנה לפעולה בדרום למשבר הסולר ובו שוב הצמרת, מראש הממשלה דרך שר הביטחון ועד דובר צה"ל, כולל שרים נוספים, עלו על עץ גבוה והתקפלו כצפוי. ההחלטה להכניס סולר נתמכת על ידי גורמי הביטחון, וישראל סיכמה עם ארה"ב ומצרים שתאפשר להכניס דרך רפיח 60 אלף ליטרים של סולר ביום. לצורך השוואה ופרופורציה, בשגרה נכנסים לרצועה 6.8 מיליון ליטרים של סולר בשבוע.
ב־48 השעות האחרונות נגמרו כל מלאי הדלקים של האו"ם בעזה. המשמעות היא משבר הומניטרי: כי אם אין דלקים, אין איך להפעיל את משאבות המים ברצועה, אין איך להפעיל את מתקני טיהור השפכים ואין איך להפעיל את בתי החולים. זאת קטסטרופה שהיתה מחייבת את צה"ל לעצור את התמרון. צה"ל חייב להשלים את התמרון כדי למוטט את חמאס. ובשביל להשלים את התמרון, צריך לבלוע את הצפרדע ולהכניס את הסולר שמונע משבר הומניטארי ברצועה. הבעיה היא ההצהרות הראוותניות והפומפוזיות לעומת חוסר היכולת להתייצב מול הציבור ולהגיד את הדברים כהוויתם.
במבט רחב יותר, הפחד שעזה תידלק בעקבות מבצעים גדולים ביהודה ושומרון, כגון חיסול מחבלים ומעצרים בחתימה גבוהה, הוסר מאז 7 באוקטובר. מאז, פיקוד מרכז מפעיל עוצמה שלא נראתה בשנים האחרונות. קצב ורצף המבצעים, כמות המעצרים והמחבלים שחוסלו הכל זינק במאות אחוזים. האיום המרכזי הם הערים הפלסטיניות בהם יש התארגנות חמושה של מחבלים.
לכן בוצעו למעלה מ־12 מבצעים חטיבתיים ביניהם מספר גבוה של מבצעים שהובל ע"י צוות קדמי חטיבתי, בנפרד מהחטיבה המרחבית. הפעלת האש מהאוויר נהייתה כבר עניין שבשגרה וכל מחבל חמוש שמעיז לצאת מחוסל - מהקרקע או מהאוויר. כלי נוסף שלא נראה שנים רבות הוא תקיפה עם מטוס קרב כפי שהיה בג'נין. התוצאות בהתאם: 203 פלסטינים, רובם מחבלים, נהרגו מתחילת הלחימה. לשם השוואה בכל 2022 נהרגו 155 פלסטינים. 1,800 נעצרו ומתוכם 1,000 של חמאס.
ולמרות כל זאת, בחמישי יצא פיגוע בכביש המנהרות, שהיה יכול להסתיים באסון גדול. ואם חס וחלילה יקרה משהו דומה, איש לא יזכור שצה"ל עושה באיו"ש את העבודה שהיה צריך לעשות הרבה קודם ושעליו המלצנו בזמן אמת בשיא גל הטרור כדרך הנכונה לפעול.
