מאז הבוקר המקולל של 7 באוקטובר הרשתות מלאות בווידויים של "מתפכחים" ממחנה השמאל הציוני, שאליו גם אני משתייך, ושלפיהם הזוועות שנעשו על ידי מפלצות הטרף עירערו את כל אמונתם בצדקת דרכנו והביאו אותם להכות על חטא אמונת הכזב שלהם ברעיונות השמאל. בדומה למעריצי סטלין, שלאחר שגילו את אופיו האכזרי האמיתי נקלעו לשבר אמוני קשה (שאחד מביטוייו הם סיפורי "האל שהכזיב" של ארתור קסטלר), גם המתפכחים הנוכחיים טוענים שלאחר 7 באוקטובר הם לא יהיו עוד אדם שלם.
אני מתקשה להבין אותם. מה לא ידענו לפני מעשי הזוועות בשמחת תורה שאנו יודעים היום? האם מישהו מאיתנו סבר לפני כן שהפלסטינים הם חובבי ציון שמאושרים מנוכחותנו כאן? לאורך השנים השתתפתי במאות רבות של מפגשים עם פלסטינים. באף אחד מהם איש לא נתן לי להבין שהוא לא ישמח אם אנחנו, היהודים, נתאדה לאוויר והארץ תהיה להם בלבד. גם אני לא הסתרתי שהייתי מאוד שמח לקום בבוקר ולגלות שמהנהר ועד לירדן חיים רק יהודים. להפך. וזו בדיוק הייתה הנחת היסוד שהביאה אותנו לצורך להיפרד לשתי מדינות נפרדות ולא להמשיך לחיות יחד במדינה אחת גדולה. זו תובנה שהשמאל הציוני פיתח עוד לפני הקמת המדינה, בניגוד לימין ולשמאל הלא־ציוני שקידמו בפועל (ממניעים שונים) מדינה אחת גדולה שבה חיים יחד פלסטינים וישראלים, ערבים ויהודים.
אין זה אומר שצדקנו לכל אורך הדרך. ממש־ממש לא. טעינו להאמין שהכוחות הבונים בקרב הפלסטינים יגברו על אלה ההרסניים כשהם יקבלו חבל ארץ לשליטתם. זו הייתה טעות מז'ורית. התברר ששנאתם אלינו גדולה מאהבתם את עצמם. אבל זו טעות שכבר הבנו מזמן, מאז עלה חמאס לשלטון. היו לנו כ־4,000 רקטות שנורו לאחר ההתנתקות שהבהירו אותה היטב, למרבה הצער.
האם זה מלמד שפירוק גוש קטיף היה מוטעה? או שמא הטעות הייתה בהפסקת השליטה הצבאית שלנו בעזה, שאינה קשורה ליישובים ששכנו בכלל בצידה השני של הרצועה? עם כל ההזדהות עם כאב המפונים ועם כל הזעם על הדרך הרומסת שבה נוהלה ההתנתקות, ההתנחלויות בגוש קטיף לא רק שלא עזרו לביטחון - אלא רק הקשו עליו. בדיוק כמו שקורה כיום בשטחים - לצה"ל יהיה קל יותר לשלוט ביטחונית בשטחים שבהם לא יהיו אזרחים שלנו. אבל גם אם התובנה האחרונה מוטעית, ואכן בלי רגל התיישבותית לא ניתן לשלוט באמת בשטח, אין זו טעות מהסוג שמושך את השטיח מתחת לתפיסת עולמנו בדבר שתי מדינות לשני עמים.
אמת - כמו כולם, גם אנחנו בשמאל הציוני יצאנו מ־7 באוקטובר כואבים, מרוקנים ובזוזים כבני אנוש שמבקשים להאמין שכל אדם נולד בצלם. אבל למרבה הצער, כל שהתברר לנו שם ידענו כבר קודם לכן. מעשי הבלהות של אותן מפלצות רק מחזקים את הכורח להיפרדות, גם אם במאה השנים הקרובות המדינה הפלסטינית שתהיה לצידנו תישלט ביטחונית על ידינו. אז ממה עלינו להתפכח?
מה לא ידענו לפני מעשי הזוועות בשמחת תורה שאנו יודעים היום? האם מישהו מאיתנו סבר לפני כן שהפלסטינים הם חובבי ציון שמאושרים מנוכחותנו כאן?
