בסוף השבוע פירסמו קרן מרציאנו (חדשות 12) ואור הלר (חדשות 13) הודעות מבחילות ופוגעניות שקיבלו לסלולרי הפרטי שלהם מאת אדם בשם משה טואשי. הנ"ל, כך עולה גם מחשבון הטוויטר שלו, דוגל בסגנון נקי וענייני בערך כמו שראש הממשלה מאמין בקבלת אחריות. לפי מרציאנו, עוד עשרה אנשי תקשורת לפחות זכו להיחשף ליכולותיו בתחום הטינוף, שמשקפות גם לא מעט תסביכים מיניים.
כמה ימים קודם, יאיר שרקי (חדשות 12) תיעד אדם שניגש אליו ואל אחיו בעת שאכלו בירושלים, קילל אותם ואיים עליהם. האח, אגב, הוא לוחם במילואים שיצא לאפטר. זה לא רלוונטי לעניין ההתנהגות, זה כן רלוונטי להדגמת רמת התיעוב.
במלחמת עזה 2023 מתברר עד כמה "מכונת הרעל", המונח שתבע נפתלי בנט כשהיה ראש הממשלה, הוא מהאירועים הפוליטיים והחברתיים החשובים של הזמן הזה. בנט, לא בדיוק נזירה תמימה בתחום הקמפיינים והספינים (ע"ע "גלי צה"ל - סכין בגב החיילים" וההשוואה בין ח"כ יוסי יונה לחמאס), כרך לכדי ישות אחת את הזרועות השונות שמשרתות את בנימין נתניהו, תוך כדי שהן גם מרחיקות אותו מהחזית של הבוץ והרפש.
"מכונת הרעל" היא המקום הגיאומטרי שבו נפגשים מקורבים, אנשי תקשורת, קבוצות ווטסאפ שלא מפסיקות לטרטר השמצות וקונספירציות, חשבונות טוויטר שעושים את אותו הדבר ללא שום בקרה אפקטיבית ועוד.
עוצמתה של מכונת הרעל נתונה דווקא בהיותה מבוזרת יותר ממה שנהוג לחשוב כשמדברים על "מכונה". ההתפרסות הרחבה - מהטלוויזיה דרך הדיגיטל ועד הסמארטפונים - יוצרת גלי הדף כל כך חזקים ויעילים, שכבר לא ברור מי לוקח חלק פעיל בתחזוק המכונה (עיצוב המסרים, הפצתם והדהודם) ומי משרת אותה על דעת עצמו. הרעל שאותו היא מפזרת בנדיבות אין־סופית הוא לא רק ההשתלחות וההסתה לכאורה: זאת הפשטה שיטתית של השיח הלגיטימי (בעד ונגד) מהאנושיות שלו. המטרה היא לא רק לעצב נרטיב ספציפי בנוגע לנתניהו, אלא להשליט אקלים בלתי נסבל שבו לא קיים דבר מלבד מלחמת קודש חסרת גבולות ועכבות; הוויה שבקצה שלה נמצאים טיפוסים ששולחים הודעות נאצה או מאיימים ברחוב.
מן הסתם, הייצוג הכי טהור של הקיום הזה, שהוא גם מאוד דל ועצוב, הוא אלוף פיקוד מיאמי, שגם שלשום דאג להקיא על כוחות הביטחון. אלא שזאת גם דוגמה לעיוורון של מכונת הרעל: היא עצמה תורמת למניעת הדיון הקריטי בכשלים של המערכת. מחדל התצפיתניות, למשל, מעיד עד כמה יצחק בריק צדק בנוגע לתרבות הארגונית הרקובה בצה"ל, שהיא חלק מהמחדל הנורא. אבל אנשים טובים ופטריוטים, שמבינים מצוין את ההבדל בין אחראי מרכזי לאחראי בלעדי, מסתכלים על תוצרי מכונת הרעל ומעדיפים לתפוס מרחק.
חשוב לציין שהרעל קיים בכל חלקי המפה. גם תומכי שלטון סופגים אלימות מילולית ואיומים במרחב הציבורי (וזה ניכר בתקופת המחאה נגד התוכנית לשינוי המשטר), שראויים לכל גנאי ובוודאי לטיפול משטרתי. כמו כן, בערוץ 14, למשל, יטענו שתקשורת המיינסטרים היא "מכונת הרעל" האמיתית. ובכן, עם כל הפגמים והחטאים של התקשורת, והם רבים כחול על אשר על שפת הים בעזה, זאת לא טענה שמחזיקה מים: לא בכמויות, לא באינטנסיביות, לא בברוטליות. הטרגדיה היא שזה לא משנה: הרעל כבר נספג כמו נשיקה.
