אוניברסיטת אלברטה שבקנדה פיטרה בסוף השבוע את מנהלת המרכז לתקיפות מיניות בקמפוס, סמנת'ה פירסון, לאחר שזו חתמה על מכתב פתוח שכינה את הדיווחים על אלימות מינית במהלך התקפת חמאס ב־7 באוקטובר "האשמות לא מאומתות". זו רק הדוגמה האחרונה בשורת מקרים בהם נשים מובילות באקדמיה וארגוני נשים מרכזיים מתעלמים לגמרי או מכחישים את האלימות המינית המזוויעה במתקפת הפתע.
ההצהרה של UN Women, ארגון הנשים המרכזי של האו"ם, מ־13 באוקטובר, שבוע שלם אחרי הטבח, אמרה רק כי "נשות האו"ם מגנות את ההתקפות על אזרחים בישראל ובשטחים הפלסטיניים הכבושים ומודאגת מאוד מההשפעה ההרסנית על אזרחים, כולל נשים ונערות“. ההצהרה אינה מזכירה יותר את ישראל או קורבנות ישראלים, לא הזכירה כלל את בני הערובה, וחזרה על תמיכתן הנחרצת בנשים פלסטיניות בלבד. ב־20 באוקטובר פירסם אותו ארגון הודעה נוספת, ובה הבעת דאגה מ"ההשפעה של המשבר בעזה על נשים ונערות", שוב - מבלי להתייחס לפשעים נגד ישראליות.
גם ועדת האו"ם לביטול אפליה נגד נשים (CEDAW) התייחסה בצורה אמורפית ל"ממדים המגדריים של הסכסוך", מבלי להיכנס לאכזריות של חמאס. "השתיקה של הקהילה הבינלאומית לזכויות אדם ולזכויות נשים מחרישת אוזניים", אמרה פרופסור רות הלפרין־קדרי, לשעבר סגנית CEDAW, ל"דיילי ביסט", "עבור אלה מאיתנו המאמינים בכוחם של מוסדות זכויות אדם בינלאומיים ובסולידריות בין נשים, זו מכה הרסנית במיוחד. הבגידה היא לא רק בנפגעי התעללות מינית, אלא בעצם בשלמות המוסדות“.
אונס הוכר לראשונה כפשע נגד האנושות אחרי המלחמה בבלקן, כאשר בית הדין בהאג הוציא ב־1993 צווי מעצר המבוססים על אמנת ז'נבה והפרות של חוקי המלחמה. ב־2008 אימצה מועצת הביטחון של האו"ם את החלטה 1820, לפיה "אונס וצורות אחרות של אלימות מינית יכולים להוות פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות או מעשה מכונן ביחס לרצח עם“.
בשנים שעברו מאז, הקפידו UN Women ו־CEDAW להגיב בכל מקרה של עימותים אלימים שכללו פשעים מיניים, כולל באפריקה ובמזרח התיכון. רק השנה דרשו הארגונים פעמיים לחקור "פשעים על בסיס מגדרי שביצעה רוסיה באוקראינה". נראה כי הזוועות שעברו נשים וילדות ישראליות בדרום קצת פחות מטרידות אותם.
