תלמידים רבים טרם חזרו לשגרה מאז פתיחת המלחמה, אבל בחינוך המיוחד המצב מורכב וקשה הרבה יותר. דוגמה לכך אפשר לקבל מסיפורה של מ', ילדה אוטיסטית בת 15 מאופקים שטרם חזרה לבית הספר מאז 7 באוקטובר, דבר שגורם לה לנסיגה ולהתקפי זעם וחרדה.
מדי בוקר היא שואלת את אמה מתי תגיע ההסעה שתיקח אותה לבית הספר. באחד הבקרים האם, שליבה נקרע מכאב, הזמינה מונית לנסיעה בתוך העיר כדי לדמות לבתה נסיעה לבית הספר. אמה של מ', שבשגרה לומדת באשקלון, סיפרה בכאב: "עברנו שעות ארוכות של פחד בממ"ד בשבת, כשמחבלים הסתובבו באופקים ורצחו אנשים. המצב עדיין לא רגוע. עכשיו אני דואגת וכואבת במיוחד את המצב של הבת שלי. היא חיכתה בקוצר רוח לחזור לבית הספר לאחר החגים, ומאז היא לא רגועה ויש נסיגה בהתנהגות שלה. היא עצבנית, מגיבה בהתפרצויות וכל דבר מפריע לה".
עוד הוסיפה האם: "כל בוקר מחדש היא שואלת מתי תגיע ההסעה ואומרת שהיא רוצה את המלווה, את הצוות וללכת לבית הספר. היא מתגעגעת אליהם וזקוקה לסדר היום הקבוע. יום אחד היא שמעה שאח שלה הולך ללמוד ושאלה, 'מה איתי?' ילדים אוטיסטים מתקשים להסתגל לצוותים חדשים שאינם מכירים. אני מבינה שלא ניתן לקיים לימודים באשקלון, אבל אני מצפה שיפתחו את הכיתות ברשויות אחרות, בטוחות, עם אותם צוותים חינוכיים כמו שעשו עם הילדים המפונים".
