פַּעַם רָכַנְתִּי לְתוֹךְ הַנְּשָׁמָה
כְּמוֹ גְּבָרִים לְתוֹךְ מָנוֹעַ
וְיָדַעְתִּי לוֹמַר
פָּקוּנְג רֹאשׁ.
הַיּוֹם כְּשֶׁאֲנִי מְדוֹמֶמֶת אוֹתִי
עַד שֶׁלֶד הָרֵיקוּת שֶׁל הָעוֹלָם
אֲנִי מַרְגִּישָׁה רַק אֶת כְּאֵב הַפַנְטוֹם שֶׁלוֹ.
שׁוֹמַעַת אֶת קִינַת הַתַּנִּים בַּלֵּילוֹת,
אֲפִלּוּ אֶת מַשְׁרוֹקִיוֹת הַכְּלָבִים,
אֲבָל כָּל מָה שֶׁיּוֹצֵא לִי מֵהַפֶּה, גַּם לָשׁוֹן
נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן,
נִשְׁאַר בֵּין קִמְטֵי הַסּוֹגְרַיִם
שֶׁלְצִדֵּי שְׂפָתַי.
אֲנִי יוֹדַעַת לִקְרֹא בִּכְתַב הָרְאִי
שֶׁל גּוֹרָלִי
עַד שֶׁפִּתְאֹם בְּסֶרֶט טֶבַע
מוּל שְׁנֵי בַּרְבּוּרִים מְלֻפָּפִים בְּצַוָּאר —
בּוֹדְדָה
כְּמוֹ מְחִיאַת כַּף יָד אַחַת.
ים | רפי וייכרט
יָצָאתָּ מִתּוֹךְ קוֹנְכִיַּת הַמִּלִּים
אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל.
אַתָּה עוֹמֵד עַל הַחוֹף עֵירֹם,
נוֹתֵן לַגַּלִּים לְהַכּוֹת בְּעוֹרְךָ.
מֶלַח הַמְּצִיאוּת צוֹרֵב בְּחָזְךָ
בְּמֶשֶׁךְ שְׁעוֹת הַיּוֹם.
בַּלַּיְלָה תּוּגוֹת נִצְמָדוֹת אֵלֶיךָ
כְּמוֹ זֶפֶת. אַתָּה מַרְגִּישׁ אֶת הַחַיִּים
דּוֹלְפִים כְּמוֹ נֵפְט מֵאֳנִיָּה.
הַהַפְלָגָה נִמְשֶׁכֶת.
אַתָּה מַשְׁאִיר שֹׁבֶל כְּתָמִים
עַל פְּנֵי הַיָּם.
