הרב שלומי דנינו, מנהל בית הספר הימלפרב בירושלים, הכיר אישית את ארבעת בוגרי התיכון שנהרגו במלחמה, ולצד האבל הכבד הוא ממשיך לחנך את התלמידים הצעירים לאותם ערכים שבשמם נפלו שחר, ענר, אריאל ודביר.
"כמנהל הכרתי את כולם", הוא מספר. "את ענר, שלחם בגבורה בידיים חשופות במסיבה ברעים והציל את חבריו במיגונית עד שנפגע בעצמו מרימון. את אריאל, קצין בשריון, דמות שקטה ומכילה ומאוד יציבה בבית הספר. את שחר, שהוא מסוג התלמידים שלא נחים לרגע ולא מסוגלים לשבת בשקט. ואת דביר, שאין תלמיד שלא ראה אותו במתקני הכושר. הוא היה מגיע עם ידיים מדממות ואומר 'הרב שלומי, הכל בקטנה'. בכל אחד מהם היה משהו מיוחד".
דנינו מספר שארבעתם למדו במגמות לא שגרתיות. "ענר ושחר בוגרי מגמת אמנות, אריאל בוגר מגמת ספרות, ודביר בוגר מגמת קולנוע. זה לא שגרתי אצל בנים דתיים. אבל הימלפרב הוא בית ספר שמדבר בשפה מאוד רגשית. לצד זה יש אצלנו 100 אחוז גיוס ו־25 אחוז מיצוי לקצונה. אלה חבר'ה שרגילים לתת כל מה שהם יכולים בצבא".
עם זאת, מדגיש דנינו, "אנחנו לא מחנכים תלמידים להתגייס ליחידות קרביות בהכרח. אנחנו כן מחנכים לשירות שעבורך הוא יהיה חשוב. יש לך את הזכות לשרת את מדינת ישראל בכל מקום שבו אתה נמצא. הרמטכ"ל הרצי הלוי הוא בוגר הימלפרב, ואני אומר לתלמידים שזו תחנה אחת בחיים שהוא עבר, אבל לא בגלל הימלפרב הוא נהיה רמטכ"ל".
על אתגר התיווך של המצב לתלמידים הצעירים יותר אומר דנינו ש"ילד בכיתה ז' הוא באמת צעיר, ואני חושב שזה לא נכון שהם יחוו את זה ממקום של שכול. בית הספר הוא מקום של חיים וזה מה שמניע אותנו ביומיום, וגם עכשיו במלחמה. אני אומר את זה גם למורים וגם לתלמידים. הימלפרב נמצא במרחק חמש דקות הליכה מהר הרצל. לכאורה אנחנו יכולים לעצור הכל ולקחת את כולם להלוויה, אבל אנחנו לא עובדים ככה. זה מקום של יצירה ועשייה וזה המקום הנורמלי לילדים".
נופלים: סמ"ר דביר ברזני ז"ל, סמ"ר שחר פרידמן ז"ל, סרן אריאל רייך ז"ל, סמ"ר ענר שפירא ז"ל
חטוף: הירש גולדברג־פולין
