במרחק פחות מ־100 מטר מהקו הקדמי של הלחימה, בלב ליבה של רצועת עזה, נתקלתי בתמונת חיים שונה כל כך מהתוהו ובוהו של המלחמה. על כביש סלאח א־דין, הנושק לרצועה מצפון לדרום, נעים המוני עזתים על הציר ההומניטרי - נתיב שהפך לקו החיים של תושבי הרצועה, בחסות ובאבטחת צה"ל.
הם נעים באיטיות, יד אחת מונפת עם תעודת זהות, יד שנייה מחזיקה ילד קטן או צרור חפצים בשקיות. נשים וגברים, ילדים ומבוגרים. מדי פעם נשמעות קריאות ברמקול: "אם יש ילד או ילדה שמבינים עברית, שיבוא אלינו עכשיו בריצה. לא לפחד. לא לפחד". קריאות אלה נועדו לאתר ילדים ישראלים חטופים שאולי נמצאים בין תושבי עזה. כל פעם שהקולות התרוממו, המתח והציפייה מורגשים באוויר. עיניים רבות נשואות לכיוון הקולות, אך ללא תוצאה.
מאז נפתח המסדרון ההומניטרי דרומה, עברו בו לפי ההערכות כ־330 אלף בני אדם. המסע המאובטח מתאפשר הודות לפעילותה של חטיבת ירושלים. חטיבה זו, ששימשה כזרוע קרבית חשובה במלחמות ישראל מאז הקמתה, נכנסה השבוע לתמרון ברצועת עזה, תחת פיקודו של אל"מ נתאי עוקשי. כעת היא מאבטחת את הציר ההומניטרי ובמקביל מנהלת לחימה נגד האויב, כולל השמדת פירים ומעברים תת־קרקעיים.
ביום שישי האחרון, פחות משעה לאחר שיגור מטח הרקטות הכבד לעבר ישראל מרצועת עזה, לוחמי מילואים מגדס״ר חטיבת ירושלים זיהו את המחבלים שביצעו את הירי מגג של בניין. בשיתוף פעולה עם מכלול האש החטיבתי הכווינו כלי טיס של חיל האוויר לחיסולם.
הביקור בציר ההומניטרי חושף את עולמם הפנימי של החיילים והקצינים, המתמודדים עם אתגרים של ניהול מבצעים מורכבים תוך כדי הגנה על אזרחים בנתיב המשמש לתנועה דרומה. האיומים והאתגרים הם חלק משגרת היום יום שלהם, וכל פעולה שהם מבצעים מורכבת משיקולים אסטרטגיים, טקטיים והומניטריים.
המסע שלנו מתחיל בפאתי שכונת זיתון, שכונה בדרום עזה, המאופיינת בנופה החקלאי ובעצי הזית הנרחבים, נוף שהשתנה כל כולו בשל המלחמה. חטיבת ירושלים פשטה על בית שמבחינה חיצונית נראה תמים, אך מצאה בו מציאות אחרת. לאחר שכוח צבאי אבטח את האזור, התגלה בגרם המדרגות מחבוא של מטענים, רימונים ואמל"ח נוסף. הבית הזה, שנראה כל כך רגיל מבחוץ, הפך למחסן נשק ומרכז לוגיסטי לפעילות חמאס.
בתוך הבית הזה התגלו שלושה מטענים חודרי טנק בצורת קונוס, כל אחד מהם נושא 15 ק"ג חומר נפץ. נמצא גם מטען חבלה מסוג כלימגור, נשק אכזרי המיועד לפגיעה באדם, מטען שכאשר הוא מתפוצץ, משפריץ רסיסים בכיוון שאליו הכווינו אותו. הממצאים בבית הזה, שהפך למחסן נשק, מדגימים באופן חריף את הקשיים של מלחמה באזורים אזרחיים.
"זה בית לכאורה תמים אבל כשנכנסים אליו הוא לא כל כך תמים", אומר אל"מ נתאי עוקשי, מפקד חטיבת ירושלים. "יש בו מטענים שנמצאים ממש מתחת לגרם מדרגות. המרחב פה לא מטוהר 100%. לאט לאט מאתרים ומשמידים אויב. אנחנו ממש משמידים ומטהרים פה אויב ואמל"ח. זאת כדי לייצר פה בסוף מסדרון יחסית מטוהר ובטוח".
הוא מתייחס גם לסוגיית הפוגה אפשרית בלחימה במסגרת עסקת שבויים, ומבהיר שהשליטה המבצעית לא מפסיקה עם ההפוגה. הוא מדגיש את חשיבות פינוי האוכלוסייה: "זה תנאי מבצעי. גם כדי לא לפגוע באזרחים מצד אחד וגם כדי לאפשר לכוחותינו מרחב לחימה פחות מורכב".
"בגדול אנחנו מנסים שכמה שיותר אוכלוסייה תתפנה מעזה", אומר סא"ל לוטם פרח־פרן מגדוד 8119, המספר על האתגרים והמאמצים הנעשים בציר ההומניטרי. "כורזים להם לעבור, נותנים להם הנחיות, מאפשרים להם דרך בטוחה לפינוי. רוב עזה כבר התפנתה".
