"בשבת בבוקר דיברתי איתו בפעם האחרונה. הוא היה מלא מוטיבציה. הוא אמר לי: 'יש לי משימה אחת, להחזיר את הילדים החטופים הביתה. אני לא עוזב עד שהילדים לא יחזרו'". כך, כשהיא ממררת בבכי, שיחזרה אתמול קריסטינה קונשוב, אחותו של סמ"ר איליה סנקין (20) ז"ל, את שיחת הטלפון האחרונה שלהם.
סמ"ר סנקין ז"ל, מנוף־הגליל, שירת כלוחם בגדוד רותם בחטיבת גבעתי. שלשום הוא נפל בקרבות בצפון הרצועה. "איליה הוא האח הצעיר שלי", סיפרה אתמול בכאב קריסטינה. "הוא נולד בנוף־הגליל כמעט 17 שנים אחריי. אנחנו שני ילדים, וגידלתי אותו ממש כאילו שהיה הבן שלי. כשאמא הייתה בעבודה אני שמרתי עליו. בתיכון הוא למד במגמת משטרה בתיכון "ניר העמק" ורצה להיות במג"ב, ואז אמר שאם לא ילך למג"ב הוא רוצה שירות קרבי. הוא שובץ לגבעתי ומאוד אהב את הצבא. היה ממש מורעל".
סנקין שירת בצה"ל שנה ושמונה חודשים, וכבר החל לתכנן שאחרי השחרור יעבוד, יחסוך כסף וייצא לטיול בעולם עם חברתו מרמת־גן.
רונן פלוט, ראש עיריית נוף־הגליל, שהגיע לנחם את המשפחה, סיפר שמשפחת סנקין עלתה לישראל ממולדובה בשנת 1997, ואיליה כבר נולד בארץ. "ישבתי עם האם, טטיאנה", אמר פלוט. "היא אמרה לי: 'עצוב לי ורע לי, אבל אני מתפללת שמותו של איליה יקדם את שחרור הילדים החטופים, כי זה היה מאוד חשוב לאיליה'".
