הילה רומש, מנהלת בית הספר התיכון "בליך" ברמת־גן, נוהגת לסיים את דבריה כל שנה בטקס יום הזיכרון בתקווה שזה יהיה החלל האחרון. אבל השנה יתווספו לקיר ההנצחה בבית הספר שמונה שמות.
בשבועות האחרונים נפרדו התלמידים והצוות בבליך מניב תל צור, ליאור מימון, עידו פרץ ועדן אבדולאייב, שנרצחו במסיבת הטבע ברעים, ומהלוחמים עילי בר שדה, עידו ביננשטוק, רועי וולף, שנפלו בקרב, וחן יהלום, שנהרג בתאונה כשיצא לחופשה קצרה מהמילואים.
"לאבד תלמיד בוגר בית הספר זה כמעט כמו לאבד ילד", אומרת רומש. "התחושה בקרב הצוות קשה. אנחנו מחנכים את התלמידים שלנו לערכים, לשירות משמעותי, למעורבות, לתרומה לחברה ולהגשמה עצמית. זה התפקיד שלנו כמחנכים. לא הכשירו אותנו להתמודד עם אסונות כאלה".
רומש, שלמדה בעצמה בבליך, עוברת מלוויה ללוויה וממשפחה למשפחה, ונדרכת כל פעם שדובר צה"ל מתיר לפרסם שמות חללים. "כל חייל שנהרג זה כאב עצום לכולנו, וכשמדובר בתלמיד זה כאב גדול עוד יותר".
שיעור הגיוס והקצונה של בוגרי בית הספר הוא מהגבוהים בארץ, וגם בימים אלה המוטיבציה בקרב התלמידים גבוהה מאוד, כפי שהתברר בשיחות שקיימו המורים עם תלמידי י"ב בעקבות האסון ולקראת גיוסם לצה"ל. "התלמידים אמרו שהם רוצים להגן על הבית", מספרת רומש. "האסון והאבל הכבד לא הרתיעו אותם והמוטיבציה שלהם גבוהה. הם מבינים שמדובר במערכה על הבית".
לירון גולדפלד הייתה רכזת שכבה של עילי בר שדה ועידו ביננשטוק שנפלו בקרב. "עילי ועידו סיימו לפני שנה והם אפילו לא הספיקו לקבל את תעודת הבגרות", אומרת גולדפלד בקול חנוק מבכי. "הייתי רכזת שכבה שלהם ארבע שנים והם נכנסו לי ללב. זה קשה ושובר. ארבע שנים אני יושבת עם כל אחד, מתכננים ובוחרים את המגמה, מדברים על הבגרויות, על הצבא, על החיים, ואז לקבל את הבשורה שהם נפלו. זה שבר גדול כאדם וכמורה".
על התלמידים האהובים היא מספרת: "עילי היה תלמיד מצטיין. ילד שקט, מקסים, עם לב ענק. עדין ונחבא אל הכלים, אבל קורע מצחוק. עידו היה מוקף בחברים ותמיד היה פותר הכל, תמיד בסדר, תמיד עם חיוך. מהילדים שממיסים את כולם".
הנופלים: סמל עילי בר שדה ז"ל, סמל עידו ביננשטוק ז"ל, ניב תל צור ז"ל, עדן אבדולאייב ז"ל, ליאור מימון ז"ל, סמ"ר רועי וולף ז"ל, עידו פרץ ז"ל, רס"ן חן יהלום ז"ל
