בגינת הפרחים הנופלים באורט פסגות בכרמיאל נערכים להצבת חמישה פרחי ברזל חדשים. "אני לא מוכנה לחכות לסוף המלחמה. ביקשתי שיכינו כמה שיותר מהר את הפרחים כדי שנקבע אותם כאן ולא נוסיף עוד", אומרת המנהלת שרה עובד.
מאז פרוץ המלחמה איבדו בבית הספר, שמצטיין באחוז הבוגרים שלו שהתגייסו לשירות קרבי, שלושה מבוגריו שנפלו בקרבות בעזה: איתמר כהן, שחר כהן מבטח ועמרי דוד יוסף. שתי בוגרות נוספות, סופיה בונגרט ולירז ניסן, נרצחו במסיבה ברעים. באותה מסיבה איבדו שני אחים, תלמידי כיתות ז' וח', את אמם, והוריה של תלמידה אחרת בכיתה ז' נרצחו.
"כשהלכתי ללמוד הוראה ולעסוק בחינוך זה לא משהו שדמיינתי שאני הולכת להתמודד איתו", מספרת ענבר אבידור, מנהלת החטיבה העליונה, שבמסגרת תפקידה אחראית גם על הרשתות החברתיות של בית הספר. בחודש האחרון היא מצאה את עצמה מעלה עוד ועוד פוסטים של מודעות אבל והספדים. "זה כל כך קשה. יש ימים שאנחנו יודעים שהלחימה מתחממת, ואז הפחד בחדר המורים מאוד מורגש".
המורה דבורה גל מדליקה את הטלוויזיה מיד כשהיא קמה בבוקר. "אני מפחדת מהמילים 'הותר לפרסום' ועוצרת את הנשימה עד שאני שומעת מאיפה הנופלים", היא מספרת. 42 שנות הוראה לא הכינו אותה למציאות כזאת. "אני משתפת את התלמידים בכך שקשה לי. אמרתי להם שכולנו בני אדם ושלפעמים אנחנו פגועים מאוד, אבל אנחנו חזקים ויודעים לאסוף כוחות אחד מהשני".
ברחבת בניין החטיבה העליונה הציבו המורים והתלמידים שולחן ועליו תמונותיהם של בוגרי התיכון, נופלי מלחמת חרבות ברזל. בשבוע שעבר הוא כבר היה כמעט קטן מדי לתמונות שהולכות ומצטופפות. "שאלו אותי למה אנחנו לא מוסיפים עוד שולחן לצידו או מחליפים לשולחן גדול יותר", אומרת המנהלת עובד. "עניתי שגם על השולחן וגם בנו לא נותר מקום לתמונות זיכרון נוספות. האובדן והקושי שמלווים אותנו בשבועות האחרונים רק הולכים ומתעצמים ודי לנו בזה. די לנו".
הנופלים: סמל איתמר כהן ז"ל, סמ"ר שחר כהן מבטח ז"ל, סרן עמרי דוד יוסף ז"ל, סופיה בונגרט ז"ל, לירז ניסן ז"ל
