ושבו בנים לגבולם, ובנות לביתן.
שלמים ובריאים בגופם ובגופן,
בנפשם ובנפשן, מתמרות עשן,
ועכשיו שישובו, הרחק משם קרוב לכאן.
בחזרה שישובו לחוף מבטחים,
נשב איתם ביחד, בשבט אחים.
ילדות וילדים עם זרים של פרחים,
מיד יקבלו פניהם, מאושרים ושמחים.
לכן מנעי קולך מבכי, ועינייך מדמעה,
גם אל תפני את הלחי, ותשקעי בכניעה.
בלי צדק אין שלום, עד שתושג הכרעה.
והאמיני יום יבוא, והכל ייתכן,
לא יהפוך הבל ליופי, והשקר לחן,
מעתה ועד עולם, ולעולמי עד, אמן ואמן.
השיר כתוב בשיטת אקרוסטיכון, והאותיות הראשונות בכל שורה מרכיבות את המשפט: ושבו בנים לגבולם.
