על ספסל בשדרה מביטים בשקיעה.
ימינו נאספים ללהבה אדומה.
משב רוח מפזר את פירורי הרגע.
יושבים. מפרקים את חיינו לריק בשקופיות עליזות של פנס קסם.
קווים ועיגולים בסרט איטלקי מייתמים אותנו.
בערב במטבח אקצוץ סלט דק.
אניח כתיבול מלוח את מהמורות הלב. את תטעמי.
מישהו היה מאושר? מישהו היה בכלל?
נגמרו המילים הקצרות.
