אם הכל יתנהל כמו שצריך, היום אמורים לחזור הביתה במסגרת העסקה עם חמאס החטופים הראשונים. בסקר שנערך אתמול על ידי שלמה פילבר זכתה העסקה לתמיכה של 52ֵ% בלבד מהציבור, כש־17% התלבטו, 32% התנגדו - ואלו נתונים לא מעודדים עבור מטה משפחות החטופים, שכן רק קצת יותר ממחצית מהישראלים תומכים בעסקה לשחרור אזרחים, כולל ילדים. וגם אם מטילים ספק בסקרים וביכולת שלהם לשקף הלך רוח, אפשר למצוא חיזוק נוסף לכך שמאבק המשפחות לא סחף את כל בית ישראל בניסיון הכושל לשטוף את הארץ בסרטים צהובים. לצעדת משפחות החטופים הגיעו אמנם רבים, אך פחות מכפי שהגיעו השנה למחאות משמאל או מימין.
זו לא רק הטראומה מעסקת שליט שמרחיקה את הציבור ממטה המאבק של המשפחות השכולות. נכון, רבים טוענים שעסקת שליט הייתה טעות, אבל הפעם זה שונה, כי לא מדובר באיזו סיסמת "הילד של כולנו" אלא באמת בילדים. הסיבה למרחק שהציבור תופס מהמאבק הרשמי כביכול של משפחות החטופים היא, לכן, האנטגוניזם שיצרה הפוליטיקה שהשתלטה על המאבק. לטענת חלק ממשפחות החטופים, מי שעומד בראש המטה, רונן צור - עד לא מזמן אחד ממבקריה החריפים של הרפורמה המשפטית ושל הממשלה - נכנס לוואקום שנוצר בזמן שכולם עוד היו בהלם; בין אלו שקראו להצטרף לצעדה של המשפחות הייתה גם שקמה ברסלר, שרק לא מזמן קראה לסרבנות ואמרה שלנתניהו לא יהיה צבא בספטמבר; וכשחברי כנסת ושרים מהימין מגיעים לבקר את המשפחות הצועדות, הם מותקפים על ידי טרמפיסטים מהמחאה נגד הרפורמה שהרגישו בנוח עם מטה המאבק.
ככל שעבר הזמן, החל להישמע גם קולן של משפחות חטופים שזועמות על ההשתלטות הפוליטית. בהתחלה היה זה אליהו ליבמן, אביו של אליקים ליבמן, ורק השבוע אמרה איילת סמרנו, אמו של יונתן: "ככל שהזמן עובר, לצערי הרב, אני מרגישה שכל המתנדבים למיניהם במטה המאבק מתחילים לחשוב על היום שאחרי, ועל איך שהם מבליטים את עצמם על חשבוננו, על חשבון הסבל שלנו… הקבוצה של המשפחות לא מכילה רק קרבה ראשונה, יושבים שם אנשים שאנחנו רואים שהם בכוח מנסים להכניס פוליטיקה". ואלו רק חלק מהדברים.
מאחר ובילדים עסקינן, לממשלה לא הייתה ברירה אלא לאשר את העסקה. את ההוכחות לכך שהקונספציה השתנתה צריך לבדוק ביחס למדיניות פתיחה באש או לרצועות ביטחון שצריכות להיות בסוף המלחמה בצפון ובדרום, לא על ילדים בני שבועיים, שנה או שלוש. החשש של המשפחות שיקיריהן לא צפויים להשתחרר במסגרת העסקה הנוכחית הוא מוצדק, וסביר להניח שהן ימשיכו במאבק להעלאת המודעות לשחרור כל מי שנשאר מאחור. אסור להן להלקות את עצמן על השימוש הציני שנעשה בהן, כי למאבק הזה לא הייתה השפעה על העסקה, אבל אולי כדאי להן לבחון הקמת מטה אחר. בשיחות שהן מקיימות כבר עולה האפשרות הזאת, ויש לטענתן אפילו תשתית. מטה המאבק של משפחות החטופים - שמכונה על ידי חלק ממשפחות החטופים "הקפלניסטים" - טעה בכך שצבע את המאבק בגוונים פוליטיים, בזמן שהציבור צמא לאחדות. לאחר העסקה, יהיה על המשפחות של מי שנותרו מאחור לקחת בעלות על המאבק, למנות לתפקידי ניהול בכירים נציגי משפחות בעלות גון פוליטי וחברתי שונה - ויחד להילחם על החזרה של כולם.
