ככל שהמלחמה מתמשכת, למרות רוח הלחימה וההתנדבות בעם ולצד הציפייה לשובם של החטופים, המערכת הפוליטית כבר מתכוננת ליום שאחרי. על רקע זה הצעתו של יאיר לפיד, שמאז תחילת המלחמה הפגין רגישות ועצמאות מחשבתית, להקים ממשלת אחדות בראשות הליכוד וללא נתניהו, היא שגיאה. יתרה מכך: זו הצעה שמחמיצה את המשמעות של 7 באוקטובר מבחינת מערכת היחסים בין העם לפוליטיקאים, ואין בה כדי לחלץ את ישראל מהבוץ הפוליטי שבו היא נמצאת כבר שנים. מה גם שאם האפקט הפוליטי של המלחמה יסתכם רק בהחלפת נתניהו, הוא ימשיך להיות קורבן בעיני אוהדיו, וחמור מכך: אלה שציפו להדחתו יגלו שהביביזם כתופעה חזק מכל אדם אחד.
בתום המלחמה, או לאחר השלב המכריע שבה, ובתקווה שחמאס יאבד מיכולותיו לשלוט ברצועה, ישראל תידרש לתיקון מערכות שחייב להתחיל בהליכה לבחירות. בניגוד לסבבי הבחירות האחרונים, שנסובו סביב שאלת כן ביבי או לא ביבי, המערכה הזו אמורה לדון במהות: לאיזה כיוון הישראלים רוצים ללכת? האם יש טעם בממשלת ימין קיצוני לאור התוצאות שהביאה? מה יש לשמאל להציע בעקבות 7 באוקטובר? האם הציונות הדתית אכן רוצה להיות חלק ממארג שכולל את בן גביר? ואיך החרדים רואים את עצמם משתלבים בחברה מדממת?
נתניהו, אני מקווה, ייטול אחריות ויתפטר עוד לפני הבחירות, ויתנחם בהישג צבאי. אם הוא לא יעשה זאת, הוא יודח באמצעות כישלון בבחירות עצמן, או נוכח הפגנות ענק - שבניגוד למה שהתרחש בקפלן, ייצבעו הפעם בצבע כלל־ישראלי וישתרעו מעוטף עזה ועד קריית־שמונה. כפי שהמלחמה נשענה על כוחו של העם ולא של מערכות השלטון, כך גם ההכרעה על עתיד ישראל לא יכולה להיות בידי הפוליטיקאים הנוכחיים. לא מדובר רק במפלגות, אלא גם באנשים עצמם. משפט יפה של הפילוסוף הסיני ג'ושו קובע שאם האדם הלא נכון יראה לך את הדרך הנכונה - לא תגיע ליעדך; אבל אם האדם הנכון יראה לך את הדרך הלא נכונה - תגיע ליעדך. כלומר, פעמים רבות הסיפור הוא האדם ולא השקפת עולמו.
לכן לקראת הבחירות אנו נדרשים גם להחליף את הפוליטיקאים הבעייתיים וגם להביא רעיונות חדשים ואולי מפלגות חדשות לכנסת. על הליכודניקים עצמם להחליט במסגרת הפריימריז אם הם רוצים רשימה שתכלול את מי שלא תיפקד, או הזיק במלחמה או לפניה; גם בשמאל חייבים להחליט אם הדרך היא של מרב מיכאלי או של יאיר גולן, ומפלגות המרכז צריכות להכריע אם הן מציעות ריפוי זמני או עמדה מהותית. ובואו נראה מי מעז להציב את "הרפורמה המשפטית" במרכז האג'נדה וכמה קולות יקבל.
עצם העובדה שתחת הכנסת הנוכחית גם נושא החזרת החטופים, שאמור להיות לב ליבו של הקונצנזוס, התגלגל למחלוקת בין שמאל לימין לכאורה, היא תוצאה של מערכת מזוהמת באנשים בעלי סף רגשי ואינטלקטואלי נמוך. הפרסומים על מכתבי האזהרה שאמ"ן שיגר לנתניהו מעוררים את השאלה מה ידע ומה לא ידע ראש הממשלה, אולם זה לא העניין העיקרי. מה שעולה מההתרעות הוא עד כמה דווקא הערבים מבינים כי חולשתה של המערכת הפוליטית היא עקב אכילס של ישראל. לכן אנחנו לא זקוקים לממשלת אחדות של 100 מחברי הכנסת רק ללא נתניהו - אנו זקוקים לקואליציה יעילה ואופוזיציה שתבקר אותה ברצינות בדרך לשינוי מהותי במדינה.
