אלון בחור מאוד יצירתי, כותב, אוהב קולנוע, והחלום שלו לכתוב תסריט. כבר דיברנו על זה אפילו שהוא יכתוב סרט על החיים של אבא, וגם יביים, וכל האחים ישחקו. הוא גם תמיד זה שכותב את המערכונים של פורים בקיבוץ. עכשיו הוא בטח כבר כותב את התסריט על כל מה שקורה.
הוא גר בשכונה של הצעירים, מה שהצבא הגדיר אחרי 7 באוקטובר כ'שביל הגיהינום': משם הייתה הפריצה של הגדר שדרכה חמאס נכנסו, וכל הכוחות שניסו להגיע לשם נהרגו. נחטפו משם חמישה צעירים, שניים מהם מקבוצת אשל - קבוצת הגיל של אלון בקיבוץ. כשרק התחילו האזעקות, עשינו סבב טלפונים לכולם, חשבנו שזאת הסלמה רגילה, ואלון אמר לנו שהוא בסדר, ומתמגן. בדיעבד אנחנו יודעים שהוא הסתמס עם חבר שהיה בתאילנד, כתב לו שיש מלא מחבלים מסביב. החבר הזה אמר לו להודיע לאמא שלו, והוא ענה לו 'השתגעת? יהיה לה התקף לב'. ב־9:45 הוא כתב ליונתן שנכנסו אליו מחבלים הביתה, ויונתן כתב לו שיהיה בסדר, שהוא חזק ושהוא סומך עליו. הוא שלח לו לב, ואז נותק הקשר. אחד השכנים שלו כתב למשפחה שלו שהוא רואה את המחבלים חוטפים את אלון, וזו העדות היחידה שיש לנו בעצם על המצב שלו. שעתיים אחרי ההודעה ההיא, השכן ההוא נרצח.
אנחנו מבינים את הרעיון מאחורי העסקה שנחתמה ועומדת לצאת לפועל, ואנחנו מבינים את המורכבות שלה. ברור לנו למה מחזירים קודם את הילדים - אבל גם אלון הוא ילד, ילד של אמא. אנחנו מקווים שלפחות הם ביחד, כל החבר'ה שנחטפו מהקיבוץ. ושזה אולי נותן להם כוח. אנחנו יודעים שהוא חזק, ואנחנו בטוחים שהוא יודע שאנחנו עושים הכל ולרגע לא מרפים. יש סיכוי שבעתיד הוא יגיד לנו שעשינו לו פדיחות, אבל אנחנו לא ננוח עד שהוא יחזור".
משפחות חטופים ונעדרים המעוניינות להשתתף בפרויקט: yediot.oct@gmail.com
