בפגישותיו האחרונות עם התקשורת נשאל נשיא ארצות־הברית ג’ו ביידן את אותה השאלה: מה אתה אומר על הירידה בפופולריות שלך בסקרים בגלל תמיכתך החד־צדדית בישראל במלחמתה בחמאס? וביידן עונה: מי שטוען כך לא יודע לקרוא סקרים.
הוא צודק. ניתוח מפורט של סקרי דעת קהל הנערכים על ידי מכוני מחקר רציניים מפריך את ההנחה שעליה מבססת השאלה הזו, וכן עשרות מאמרים המקבלים כעובדה מוגמרת את הקשר בין אי־שביעות רצון מביידן בסקרים לבין עמדותיו הנחרצות לטובת ישראל - קשר שהוא הנרטיב השולט בשיח של השמאל.
אתחיל מסקרים הבוחנים את מידת שביעות ואי־שביעות הרצון של הציבור האמריקאי הבוגר, בני 18 ומעלה, מתפקודו של ביידן כנשיא. אני מסתמך על סקרי דעת קהל שוטפים הנערכים במשותף על ידי השבועון הכלכלי המוביל "האקונומיסט" וחברת מחקרי דעת קהל מכובדת ומעמיקה, "יוגוב" (תמונה דומה עולה גם בניתוח סקרים אחרים). לפי הסקר האחרון, מ־20 בנובמבר, שיעור האמריקאים הלא־מרוצים מביידן כנשיא היה גבוה ב־10% משיעור המרוצים מנשיאותו (54% מול 44%). כחודש קודם לכן היה הפער הזה לרעת הנשיא ביידן, 17%, ובסוף ספטמבר הוא היה כ־15%. במילים אחרות, אין שינוי לרעה בשביעות הרצון הכללית מהנשיא. ניתוח כל הסקרים - ויש כתריסר כאלה - על פני הזמן מגלה כי שיאי השפל בשביעות הרצון היחסית מביידן נרשמו באביב ובתחילת הקיץ. אחר כך מצבו השתפר, ושוב הידרדר החל מסוף אוגוסט. לתנודות אלו לא היה קשר כלשהו לאירועי המלחמה בעזה, שטרם פרצה.
כמו כן, בסקר מ־20 באוקטובר זכתה מדיניות החוץ של הנשיא להערכה חיובית של 38% מהנסקרים, ושל 39% בסקר מ־20 בנובמבר. ובאיזו קבוצת גיל התמיכה עלתה משמעותית? צעירים בני 29-18. בסקר מאוקטובר היו רק 37% מהצעירים האמריקאים מרוצים ממדיניות החוץ של ביידן, וכעבור חודש קפץ שיעור זה ל־46%. גם בקבוצת הגיל 44-30 התחזקה מאוד ההערכה החיובית ממדיניות החוץ של ממשל ביידן, מ־34% ל־45%. מסתבר שככל שביידן לא מתקפל ולא נסוג מתמיכתו בישראל, כך משתפרת הערכת תפקודו בקרב צעירי אמריקה.
מדד נוסף הוא אחוז המשתתפים בסקרים הרואים ב”פלסטין” שותפה וידידה של אמריקה. בסקר מאוקטובר שיעור זה הגיע בקבוצת הגיל 29-18 ל־22%, ושיעור הצעירים הרואים בישראל שותפה וידידה נאמנה של אמריקה היה כ־60%. בחלוף חודש, בנובמבר, ירד הדימוי החיובי־ידידותי של "פלסטין" ל־18% - ירידה גדולה יחסית - ואילו שיעור הצעירים הרואים בישראל בעלת ברית וידידה של אמריקה נשאר ללא שינוי.
המספרים ברורים. התמיכה בישראל לא מזיקה אלקטורלית לביידן, ובקרב הבוחרים הצעירים היא דווקא מסייעת לו. מהיכן, אם כן, הנרטיב המחבר בין היחלשות זוחלת בשביעות הרצון הכללית מנשיאותו, הנובעת מביקורת על מדיניותו הכלכלית, מגישתו להגירה ומחששות לתפקודו בגילו לבין התמיכה בישראל? מבורות, מתעמולה שקרית ומהתרשמות שטחית מהתנהגות חלק קטן מציבור הסטודנטים באולמות ההרצאות באוניברסיטאות מובילות. כשאותו חלק, אקטיבי ורועש, מפגין נגד התמיכה של ביידן בישראל, הוא מתיימר לדבר בשם הכלל - אבל הוא מדבר בשם המיעוט בלבד, ומעוות את תמונת המציאות האלקטורלית.
